ושוב הגבר בשיר הים-תיכוני בוכה בלילה: מתנצל בפניך. בגדתי, אשמתי, איך עשיתי לך את זה, עכשיו אוי-אוי-אוי נשארתי לבד. עצוב לי, סלחי לי…
כותב הטקסט לא משעמם את עצמו? אופיר כהן ממחזר את הנרטיב: הגבר בשיר ה"מזרחי", מחורמן, בוגד, מסטול, והנה כשהיא עוזבת אותו הוא מסכן, שבור לב. הדמעות חונקות. מבקש סליחה.
מזרחי? זה לא שיר מזרחי, אבל יצרני המילים ב"ז'אנר" חושבים "מזרחית", מייצרים סחורה שנרכשת בקלות לא נסבלת ע"י זמרים כמו ישי לוי. לא ברור איך לוי חוזר אחורה אחרי האלבום המצוין שהוא עשה עם עמיר בניון. גבר בן חמישים פלוס מבקש מה"ילדה" לסלוח לו. נו, באמת. 
לוי סומך על הסלסול הבלעדי, המנגינה שלוקחת לריקודים הסלוניים של פעם, הקישור לצליל הים-תיכוני, העיבוד הנדיב שמעצים את המלודרמה. האם זה מספיק? אם הקהל שלו אינו מבדיל בין המוסיקה הזו למוסיקה שעשה עם בניון – אז הכל בסדר. זה מספיק.