עיון ביקורת

אהוד בנאי , בפסטיבל הסיגדיאדה (סינמטק ת"א, נובמבר 2014)

מוסיקה הופעות, מיוחד

כמו תייר חובב מזכרות, מצאתי עצמי באכסדרת הסינמטק רוכש חולצה של "מלך אתיופיה" בצבעי הטריקלור (ירוק, צהוב אדום) של הדגל האתיופי. את ההשראה קיבלתי מאהוד בנאי, שזכה כמה רגעים לפני כן לענוד סרט מעוטר בצבעים האלו ע"י משתתפי המופע בפסטיבל הסיגיאדה בזכות תרומתו התרבותית לעדה האתיופית המקומית. נראה כמו שגריר ישראל של העדה. אהוד היה מלך בשעתיים האלו. נשמע מחובר למוסיקאים, למוסיקה – אם לא שפה ולדיאלקט, אז בטח לנשמה. בנאי ובני העדה נמצאים בנהר אחד. זורמים יחד.
מה יום מיומיים? אנחנו בפסטיבל הסיגדיאדה (*) של הקהיליה האתיופית בישראל, הנערך זו השנה השלישית בת"א. לא שמעתם? מודה באשמה – גם אנוכי לא. בדקתי את עצמי. אני מוכן גם להודות באשמה, שאלמלא אהוד בנאי, ספק אם הייתי מגיע לסינמטק בשישי בצהריים, ואני רק יכול להודות לשי פרדו, המנהל האומנותי של האירוע, שהחליט לקדם את האירוע של העדה האתיופית למרכז המיינסטרים הישראלי. איך? מתחברים אל אהוד בנאי. מנסים לעלות על מסלול של פתיחות, והפתיחות היא חלק מתפיסת הז'אנר שנקרא "מוסיקת עולם".
החיבור אינו פופוליסטי, גם אינו מנותק מהקשר, מאז ששר ב"'עבודה שחורה" – 'ואני בעיניהם ראיתי איזה אור', וסיפר את סיפורם של העולים מאתיופיה, בנאי מרגיש שיוך, ומתברר – גם הם – אליו. הוא ליווה את התיאטרון האתיופי הראשון בישראל 'נטלה שחורה' בצעדיו הראשונים,, והפעם במסגרת הסיגדיאדה 2014 הסכים לנווט פרויקט מוסיקלי, כשאיתו בהרכב מאיה בלזיצמן בצ'לו ושירה, ואלעד כהן בונן בכלי הקשה.
מצד העדה עלו ובאו – אילן מהרט – חליל, ליאור גוונגול – קרר, דג'ן מנצ'לוט – מסנקו, זמנה מלאסה – קלידים ושירה, יעקב לילאי – קרר ושירה והזמרת, רודי ביינסאי, בוגרת דה-וויס. מדובר בחיבור ראשון מסוגו של יוצר ישראלי מהמעלה הראשונה עם טובי המוסיקאים בני העדה האתיופית. למעשה – מופע משולב של שיריו עם המוסיקה של העדה – בעיבודים חדשים. מה"א ידישע רסטמהן" דרך "עגל הזהב", "דוד ושאול", "אביא לך", "טיפ טיפה" ועד "עבודה שחורה" ו"ג'מלי פורוש".
התוצאה – רגעי הנאה צרופה, הצלבות מוסיקליות, קרוס קלטשר של ממש, צליל הגיטרה הים תיכונית של בנאי, חיבור לרגאיי, מאיה בלזיצמן שהוסיפה את הצבע המיוחד שלה בקולה, במיוחד ב"החיזיון לפרנצ'סקו גויא" וב"אביא לך", בנגינת הצ'לו, בלוז יפהפה ששרה רודי ביינסאי ועד "מהדה", שירת אקפלה קסומה של כולם בהדרן.
מופע בודד? אפשר לנסח את השאלה בתשובה: המוסיקה של בני העדה האתיופית לבדה אינה יכולה להפוך למופע מסחרי ללא אהוד בנאי ומאיה בלזיצמן. חומר למחשבה.

*** חג ה'סיגד' – מלשון סגידה לאלוקים. אחת לשנה היו עולים יהודי אתיופיה על הר גבוה ומתפללים לעלות "לירוסלם". שמו העברי של החג הוא 'חג הכיסופים' ומקורו בספר עזרא ונחמיה. חג הסיגד ביטא במשך אלפי שנים את כמיהתם של יהודי אתיופיה לשוב לירושלים.
לאחר העלייה, הוא הפך לחג הודיה על השיבה לציון. החג מתקיים בדיוק שבעה שבועות מיום הכיפורים, בקרב הקהילה האתיופית הוא נחשב לחג החגים, המועד החשוב ביותר בשנה.

שירים: מסע, א ידישע רסטהמן, אנחת האדמה, עגל הזהב, החיזיון, יעקב לילאי מנגן קרר, יעקב לילאי – איתנו טיגרית, דוד ושאול, אביא לך, טיפ טיפה, רודי ביינסאי – בלוז, ניצוץ האהבה, זממנ מלאסה – סמה סמה, עבודה שחורה, יאצ'אט + ג'מלי פורוש הדרן: כולם – מהדה

משתתפים: אהוד בנאי שירה, גיטרה ומפוחית, מאיה בלזיצמן – צ'לו שירה, אלעד כהן בונן – כלי הקשה, אילן מהרט – חליל, ליאור גוונגול – קרר, דג'ן מנצ'לוט – מסנקו, זמנה מלאסה – קלידים ושירה, יעקב לילאי – קלידים ושירה, רודי ביינסאי – שירה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: עבודה שחורה

   

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 3 תגובות

  1. אהוד בנאי איש יקר אם השרים האהובים לנו הוא תמיד נותן שמיח בלב אהוד בנאי ישר כוח לך לכל משפחתך.
    (אפרים ב.)(05/05/2015)
  2. פינגבאק: שר לאחים כהי העור - יוסמיוסיק

  3. תודה לך יוסי שכתבת כל כך יפה ונכון על המופע המיוחד הזה. זאת באמת הייתה חוויה נפלאה. מקווה מאוד שיהיו הופעות נוספות.
    (משה, תל אביב)(16/11/2014)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 8 = 1