נצחונו של אלקנה מרציאנו הוא ניצחונה של מוזיקת המיינסטרים הים תיכונית, תרצו – מוסיקת החאפלות המזרחית המקומית. השיר – "רצתי אחרייך" הוא מסוג שירי הגברים הבוכים בלילה, שעושים שמח בחתונות.
ההתבכיינות הולכת ככה: "אני רצתי אחריך / וביקשתי גם את סליחתך/ לא רצית אותי לשמוע / וביקשת ממני שאלך/ הסתובבתי והלכתי / לא הבנתי מה קורה לי/ אלוקים מה היא עשתה לי / את הכל היא לקחה לי/ את חיי/ מה נשאר לי". נו, עכשיו תתחתנו עם זה…
הגבר שבור, הזמר, שרית חדד והקהל – שמחים. איך שרה תמר עמר ב"מחכים למשיח" של שלום חנוך: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם / מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם/ האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול / ואותי מעניינת ירדנה יותר מהכול".
גם אביב גפן, המנטור שלה, נראה בסוף הערב, כמי שמשלים עם מציאות, שבתוך העם הזה הוא חי. גם הוא כנראה הבין, שלתת לתמר לשיר שלום חנוך או שיר של הקילרס – זה כמעט רצח בשידור חי. תביא אותה בשמח – זה מספיק. גם תאבי הרייטינג יחייכו בהנאה.
השיר "רצתי אחרייך" למילים של יוסי בן דוד ללחן אלירזה אפקרי (לחו פרסי עממי) שבוצע במקור בדואט ע"י אייל גולן ועופר לוי הוא מסוג השירים שגורמים לי לדלג על הטקסט. עוד פעם שבלונת רומנטיקת הסבל המזויפת. היא לקחה לו הכל, היא לקחה את חייו. הזמר צריך לשחק אותה שופך דמעות, אבל אפילו דמעות תנין אין כאן. זה דיכאון שקרי מביך.
דה וויס 3 מסתיימת עם שיר רע ועם סטירת לחי מצלצלת לזמרים, שניסו ללכת על איכות. אני מסכים עם אביב גפן, שהדירוג פחות חשוב. אבל הדירוג, בסופו של דבר הוא דוגמא למתמודדים בעונות הבאות. הוא מציב את הרף נמוך.
ואגב, לא הייתי מאושר מכך שתמר עמר החליטה ללכת בגמר על "מחכים למשיח". קצת גדול עליה. לשיר כזה לא מספיק ביצוע קולי. הוא דורש בגרות ובשלות של זמרת רוק מהרמה הגבוהה. תמר עמר עדין אינה שם עם כל הכישרון שלה. היא סוחררה מההצלחה, והלכה צעד אחד רחוק מדי, אבל אני מעדיף את הביצוע הזה כזוכה בדה-וויס על פני החאפלה של מרציאנו. גם הבחירה של ניב דמירל ב"סופה" של עמיר בניון הייתה מוטעית. מול הביצוע המקורי העמוק, קיבלנו דאנס שטחי. על "תל אביב" של מרציאנו אמר המנחה מיכאל אלוני: "לקחת אותי לכל החתונות שהייתי בשנה שעברה". אין מה להוסיף. זו אחת הפעמים היחידות שהסכמתי עם המנחה.
גמר "דה וויס" היה תוכנית טרחנית, מישמש של סולואים ודואטים, שטישטש את האיכויות של הזמרים. במקום ללכת על סולואי חיים, מהסוג שדורש שלב הגמר – מתחו את הערב לחגיגה של דואטים מיותרים ומוסיקת חאפלות ורייטינג. בשלב הזה המנטורים כבר אינם שופטים. אין להם כבר למה להגיד. מה שנותר – תחרות על סופרלטיבים. הפסקתי לספור כמה פעמים יצאה המילה "מדהים" מפיו של מוש בן ארי, וכמה "כיפים" היו לשרית חדד. אפילו גפן – שתק.  המנחה מיכאל אלוני סייע למרוח את התוכנית בשכבת דבש דביקה בלתי נסבלת. רצו להשאיר טעם טוב. אני נשארתי עם טעם מר.

תמר עמר- "מחכים למשיח" במקור שלום חנוך
תמר עמר ואביב גפן – "סוף העולם" במקור אביב גפן

ניב דמירל – "סופה" במקור עמיק בניון
ניב דמירל מוש בן ארי – "עוד היום" במקור מוש בן ארי וישי לוי
אלקנה מרציאנו ושרת חדד – "עד הסוף" במקור – שרית חדד ואייל גולן
אלקנה מרציאנו – "תל אביב" במקור – עומר אדם.
אייל כהן – "אחרי עשרים שנה" במקור – שמוליק קראוס
אייל כהן ואביב גפן – "יש שמיים מעלי" במקור אביב גפן ואביתר בנאי

גמר

אלקנה מרציאנו – "רצתי אחרייך" במקור של אייל גולן ועופר לוי – המנצח.
תמר עמר – Human במקור של Killers