עיון ביקורת

מיקי גבריאלוב – כמה טוב שבאת הביתה" , שירי אריק איינשטיין – שנה למותו ("בית העם" כפר בלום במסגרת פסטיבל מלון פסטורל, נובמבר 2014)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

כשמיקי גבריאלוב ירד בסוף הערב מהבמה, צעקה גברת לידי "אני ואתה". היא לא טעתה. אצל מיקי השיר סגר את רשימת השירים. לאורך הערב, ליוותה אותה גברת את מיקי בשלל זיופים. נדמה לי שהיא הגיעה לסופשבוע במלון פסטורל בכפר בלום יותר להשמיע את קולה מאשר לשמוע את קולו. הוא (קולה) נדם רק כשמיקי שר שני שירים חדשים מאלבומו החדש, "ריח של ים". הם עדיין לא נמצאים על פס הקול שלה. "אני ואתה נשנה את העולם", אומר השיר, אבל אצלה לא השתנה דבר. היא הגיעה בשביל הישן והטוב.
שנה למותו של אריק. סופשבוע בכפר עם שיריו. סיבה למסיבה. אנשים הצפינו לשיר שירים שהם פס הקול של אומה. כמה שזה יישמע אירוני: מותו של אריק יצר ביקוש מחודש למיקי גבריאלוב. הוא חתום על חמישה אלבומים של איינשטיין כמלחין, כמעבד. אבל המחרוזת המוכרת נשמעת כבר מעט "טייס אוטומטי". גם בקלאסיקה יש מעט קורוזיה.  גבריאלוב לא מצליח לרענן את שירי הנצח הללו. נדמה כאילו הוא כבר משאיר אותם לנחלת-שירת הציבור. מעוניין שיקשיבו קודם כל ליצירתו שאינה מזוהה עם אריק.
כשהוא שר את "אהובתי", שיר חדש נפלא בליווי קול התפילה המצמרר (המוקלט) של מחטף דאמיר, אתה מבין היכן נמצא ליבו נכון לעכשיו. איזה שיר. צערו של יענקל'ה רוטבליט חלחל לליבו של  גבריאלוב. הלחן, הטון משדרים את עומקו. האם לגיטימי לייפות את העצב? הדיכוטומיה הזו קיימת בשיר הזה. הכאב קשה, הצלילים, גם כשהם אינם מביעים שמחה, יפיים בעצבותם.
וגם "ריח של ים" שמתכתב עם הניחוח הים-תיכוני, שעוטף את המוסיקה שלו, לחן נוגה, שחובר לנמל פיראוס בקישוט יפה של חליל. אגב, מתן קליין, האיש שעל חליל הצד, קופח ע"י התאורן, למרות נוכחותו המוסיקלית הבולטת.
גבריאלוב לא הקדיש את כל הערב לאיינשטיין. הוא הלך על תמהיל מאוזן. פתח בשיר שלו ושל מיכל גבריאלוב – "את יפה שלי". בהמשך הגיעו שירים המזוהים עם אריק – "עוף גוזל", "אמא אדמה", "צא מזה", סע לאט", "אוהב להיות בבית", "קפה טורקי", ואז לאיזון – שירים מ"ריח של ים", "אל תבכה ילד", ושירים עם ניחוחות טורקיים ויוונים – "סלסלי", "טלי טלי", "השיירה","שכשנבוא", כדי להשיב רוח שמחה במפרשיו הים-תיכוניים.
מה חבל, שבערב שהוקדש לאיינשטיין, הוא לא שר "הנך יפה רעייתי", שיר שהוקלט שישה חודשים לפני מותו של אריק כסקיצה, והושלם לאחר מותו.
בכלל, זו לא הייתה הפקה מיוחדת לשנה למותו של אריק. מיקי גבריאלוב הגיע לעוד הופעה, ללא ערכים מוספים מיוחדים. לא קליפים, לא סיפורים עליו ועל אריק. האמת? הוא לא היה זקוק ליותר, הקהל שהגיע לשמוע שירי אריק איינשטיין היה איתו, חם אוהד ומשתף פעולה.

נגנים: יואב פולאצ'ק – קלידים, מתן קליין – חליל צד, שני שביט – בס, יקיר פיטוסי תופים

צילום מרגלית חרסונסקי

וידיאו: "אהובתי"

   

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 3