ההופעה

גיא ויהל

בית שטיינברג חולון
4/5

סגרו חצי אולם בבד שחור, כדי לא להסגיר חצי אולם ריק. לפי התאורה על הבמה, גיא ויהל שווים אולם מלא. גם לפי חלק מהשירים, בטח לפי אורחיהם לערב זה – דודי לוי ואמיר דדון. הסאונד הרג את השירים בתחילת הערב. למעריצות בשלוש השורות הראשונות זה לא שינה. הן הגיעו מצוידות במילים. למי שאינו אמון על גיא ויהל, הן (המילים) עברו ליד האוזן והמשיכו במסע אל תוך חלל האולם.
גיא ויהל מנסים/ניסו לייצר דרמה על יחסים שבינו ובינה. הדרמה בשלב הראשון של הערב לא נוצרה. שיר טוב כמו "להציל אותי" נשמע כזקוק להצלה. פיסות זרמי המחשבה הדרמטיים נשארו על הבמה.
הסאונד ששמעתי באלבום בהפקת עופר מאירי מאן להגיע. רק בהמשך, לקראת אמצע ההופעה, עם הצטרפות האורחים דודי לוי ואמיר דדון חלה התבהרות חלקית, והמוסיקה לא רק נשמעה, אלא גם החלה לחלחל.
גיא מנטש ויהל דורון, חדשים יחסית בשכונת הפופ המקומית, חברים מילדות, חניכי דה-וויס (מנטור: אביב גפן) יוצרים, מפיקים וזמרים, אינם עמוסים בעודפי כריזמה. הם מעדיפים לתת למוסיקה לדבר, ולמילים לשדר טראומות אהבה ושברונה במוסיקת פופ מלו-קצבית אותנטית. הטון התחושתי מגיע בעיקר מגיא בעל הצבעים המיוחדים – מנמוך אקספרסיבי מחוספס ועד פלצט נרגש, כשהוא שר זיכרונות, סדקים, שתיקות.
גיא ויהל מתמסרים לתחושות הנוגות-דרמטיות במטעני אמוציה, בסחף רגשי ובמילים, שמנסות לספר סיפורי יחסים על מסלול הדכדוך. יש שירים שמעידים, שהם כבר בשלב יותר בשל-מתוחכם בטקסטים, במוסיקה. ב"שמיים בוערים", בביצוע משותף עם אמיר דדון, הייתה תחושה של – כאן החלה ההופעה. ב"שעות של אמת", "רצים באוויר" היא התרוממה. סוף סוף מוסיקת רוק משובחת.
גיא ויהל הם צמד יוצרים מוכשרים, שמגיעים ממקומות של אמת וממיומנות מוסיקלית גבוהה, ועדיין הם זקוקים לרפרטואר רחב יותר, פחות עמוס רגשית בעניינים שבינו ובינה, כמו גם לשעות במה, שיאפשרו להם להישען לא רק על היכולות המוסיקליות שלהם, אלא גם להקרין נוכחות בימתית, מבלי להזדקק לשחקני חיזוק כמו דודי לוי ואמיר דדון.

שירים: היא לא רוצה לחזור, להציל אותי, סנואו פטרול, להישאר איתך/תאמין/ חדש, שכונה של איש אחד – דודי לוי, כל הזמן שבעולם – דודי לוי, מרוב אושר, ארבעים שקיעות, שעות של אמת, גלים – אמיר דדון, שמים בוערים – אמיר דדון, לא סתם – אמיר דדון, רצים באוויר, ג'יפסי, הדרן: בואי אהבה, תראי אני אוהב, מישהו גדול עם אמיר דדון ודודי לוי.

נגנים: מיכאל פרוסט –בס, רועי נויפלד – קלידים, שי ברוך –תופים

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: רצים באוויר

    שמים בוערים, תראי אני אוהב, משהו גדול

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן