אני ובלוטמן

סלע דנא

מילים ולחן: סלע דנא הפקה מוסיקלית: מיכה הרשליקוביץ
4.5/5

גם אם לא נדע מיהו בלוטמן, כמה אופייני לישראלי לספר על הצרות שלו משדה הקרב, מהמילואים בחברת אח לנשק. מה מצב? – חם. יורים, מסע לא נגמר, לחץ מדינה. חולמים לחזור לאישה. ויסקי ירגיע. סלע דנא שר מתוך סיר הלחץ שלו.
לחץ? עולים לכביש הראשי. זורמים בקלות מנעימת דרך. הסיפור מגיע בצלילי פולק אמריקני, צבעים אקוסטיים רכים שיותר משהם מלחיצים, הם משחררים. השירה – מבע מלנכולי לא טראומטי, אפוף כוונה טובה, טון געגועים יותר מנעים מאשר מדאיג.
סלע דנא לא יכנס לרשימת כותבי השירים הפוליטיים-חברתיים הזועקים מרה את מצב האיש הישראלי, ה"לא צעיר" שמרגיש על הפנים במציאות המקומית. מצד שני, דנא משכנע שהרצון לטוב הוא משאת נפש. הצלילים מכוונים לשם, למאוויים הבלתי מוגשמים, מתיידדים בצד הבהיר של המציאות המקומית.

אני ובלוטמן ממשיכים כל הדרך/ מטח של רוע מסתער עכשיו/ כמעט כל דקה/ מחכים שמשהו טוב כבר יגיע/ "בקצב אש” יורים בלחץ/ ואי אפשר לנשום
כוסית קטנה של וויסקי סקוטי/ מרגיעה קצת/ רק איתה אפשר להתנחם/ לשכוח מהקרב יודעים שכל יום יעבור כמו נצח/ ורק חולמים לחזור הביתה/ לחזור לאישה בחום כבד לרוץ, מסע שלא נגמר/ לחזור אחרי שנים/ לתת מכל מה שנשאר/ ושקט מתחלף בלחץ מדינה/ הגוף כבר לא צעיר אבל נותן עבודה מספר לי על אשתו היקרה שם/ עוד יום ארוך עוד לילה קר/ הזמן שלא עובר/ ורוצה להתעטף איתה ביחד/ שמיכה חמה ורק נותר/ לחוש את חום גופה
בחום כבד לרוץ, מסע שלא נגמר/ לחזור אחרי שנים/ לתת מכל מה שנשאר/ ושקט מתחלף בלחץ מדינה/ הגוף כבר לא צעיר/ כבר לא צריך/ כבר לא צעיר
בחום כבד לרוץ, מסע שלא נגמר/ לחזור אחרי שנים/ לתת מכל מה שנשאר/ ושקט מתחלף לו בלחץ מדינה שלמה/ הגוף כבר לא צעיר אבל נותן עבודה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. מספר על אשתו / היקרה שם /…הזמן שוב לא עובר/..
    מסע שלא נגמר/לחזור אחרי שנים/לתת מכל אשר נשאר/
    הגוף כבר לא צעיר/…. מקסים! פשוט יצירה מרגשת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן