"מה מיהרת כל כך למות?" שואל שלום את מי שאיננו איתו. געגועיו קשים מנשוא, נשזרים ע"י תמונות נוף מוכר מן העבר באיפוק, בלי לגלוש לדרמה. נחליאלי בשדה שנחרש, עץ התות, לטאה ארוכת זנב. מגדל המים, השדרה האפורה. מבטים בלילות קיץ שמעוררים צמרמורת בגב. געגועים בהבזקי זיכרון מעוררי התרגשות.
ההיזכרות מחיה את האירועים וכופה עליהם את ההווה. מה שיכול להרגיע את הכאב הוא צחוק אדיר עד כאב או מוסיקה. השאלה שנשארת באוויר מה היה אומר אילו היה כאן- עכשיו? מאיר אריאל? לפי רשימת המלאי בשני הבתים הראשונים, הכיוון הוא מאיר אריאל. (שלום מאשר את זה במילים שהוסיף ליציאת הסינגל – ראו למטה)
תחושה של התחברות למסע המוסיקלי של שלום, בנתיבים היותר נוגים-רגישים שלו. שום מסר לאומה, שום לתת-בראש בעידן התלהמות פוליטית. הרי אנחנו מכירים גם שלום חנוך כזה, רך-אינטימי. צליל אקוסטי, אנפלאגד. התנגנותה הפשוטה של המנגינה. חספוס הקול שמספר את עצמו. זהו שלום. הוא ולא אחר. מעבר לכל ניתוח שכלתני, הוא קודם כל מעביר רטט תחושתי שמחלחל. אמיתי עד הסוף.

*** סינגל ראשון מאלבום חדש, שהוקלט בביתו של שלום חנוך, באולפן עליית גג שצויד במיוחד לקראת העבודה על האלבום. כל תהליך היצירה התקיים בחלל הפרטי בו אירח חנוך את משתתפי האלבום: אשר פדי, רוני פיטרסון, זיו הרפז, יוסי פיין, ירוסלב יעקובוביץ, החצוצרן אבישי כהן, שלומי שבן, סינגולדה ועוד . וכמובן האנשים שהסתובבו איתו בנעלי בית – לואי להב ומשה לוי האחראים על ההפקה המוסיקאלית לצידו של חנוך שכתב והלחין את האלבום.
שלום חנוך: "באוגוסט 2013 הרכבנו את האולפן הביתי ובמשך שנה וחצי עבדנו על האלבום. חלק מהשירים נכתבו מזמן, וחלקם לאחרונה. 'תמיד זה עכשיו' נכתב כשנסעתי עם הנכד שלי, עמרי, לקיבוץ בו גדלתי. ובמהלך הביקור חשבתי לי שזה בסך הכל ביקור במקום שהייתי בו. עד ששכחתי אותו, פתאום אני זוכר".