נברח לאי האהבה של קובי אפללו. ננחת שם לשלוש דקות ומשהו. יעשה טוב. לא ביבי, לא בנט. לא סיר הלחץ המקומי. נלך שבי אחרי ליבו השיכור. מנגינה ואמת. נקשיב לצלצול סלסוליו היפים, לפעימות ליבו המתרגש, לטון קולו הענוג.
אני אוהב לברוח עם קובי אפללו למקומות האלה במוסיקה שלו. להתנתק  כמו על האי הבודד מאוד שלו. השיר: מילים יפות על אהבה. הוא מגיע אליה כפוף מחטאיו, עטוף בגעגועיו. מכיר במגרעותיו. אבל מבקש – עוד יום לצידה.
וכשהוא שר – זה הוא. קול נדיר. מנגינת הלב הנכונה-טהורה. מוסיקה ים-תיכונית מקומית מקורית, מעוטרת בעיטורים מדויקים. אני לוחץ רפיט בשלט. נותן לעצמי שוב להתענג עוד שלוש דקות ומשהו על האי שלו…

צילום: מרגלית חרסונסקי