אם מוסיקה יוונית, כזו שמגיעה מבעירה פנימית, אז קודם כול אלפתריה. איזו זמרת. השירים בדיסק תורגמו לאנגלית, והגם שרגש א תמיד צריך לתרגם הנה הזדמנות גם להבין את פואמות האהבה האלו. יש לה כאן שיר של שורה אחת בלבד שנקרא "מה חסר" – "מה חסר, מה השתבש, וליבי בוכה". ואלפתריה הופכת את זה לקינה במקצב דאנס מזרחי-צועני. באמת, הפתעה. אבל נדמה לי שגם הדינסוס הזה אינו ממסחר אותה.
והצלילים המחניפים האלה בפתיחה, בעיבוד לכינור מזרחי , לדרבוקה במנגינה שמגיעה מהלב – "לזוית עיניך הם שלחו אהבה, שממתינה לי". וכמה נשמה משקיעה אלפתריה בשיר. של גיורגוס ציקאס. ועוד שיר אהבה יווני יפהפה – "אני מודה ש'לא' יבאס אותי".
אלפתריה מאוד מגונת בדיסק הזה, גם בעיבודים כמו הצליל הקלטי שפותח את שיר מס. 5, "מה טין פלאטי. עוד הפתעה: שיר מתורגם של ניק קייב "ידי הריקות" או במקור – "אל תוך ידי הריקות", שיר שהוקלט בהופעה, שיר אהבה נפלא, שאלפתריה מבצעת בערגה גדולה שנפתח במילים "לא הייתי רוצה שאלהים יתערב". אלפתריה היא זמרת מעבר לכול טרנד מוסיקלי. היא שרה כאילו כול שיר הוא כול עולמה בקול הקריסטאלי שלה, וכמו באלבומים אחרים שלה היא מצליחה לייצג קשת יפה של מלחינים מודרנים וותיקים ומגיעה בשיר האחרון עד חג'ידאקיס.