אז איפה נמצא ליבו של יהודה פוליקר? בירושלים או בפיראוס? תקשיבו לאלבום הזה. התייוון, אבל לא סתם. התייוון הכי אותנטי שאפשר לצפות ממלחין ישראלי.
המוסיקה היא של פוליקר, השירה של פוליקר, ההפקה של פוליקר, אבל האלבום הוא של מנוליס רסוליס, המשורר והזמר היווני, שכתב את המילים וגם נותן קולו בשירה. שמו של פוליקר מוצנע יחסית על גבי עטיפת הדיסק (שיצא למעשה ביוון ויובא לארץ)
אחרי ארבע שנים של ביקורים "באזור הרגיש והטראגי של המזרח התיכון", ואחרי פגישה שהיא מבחינתו נס עם "היהודי היווני הכריזמטי ליאונידאס פוליקאריס", כתב רסוליס כ-70 שירים, מתוכם 14 נכנסו לאלבום, ללא ספק – שיתוף פעולה נדיר בין יוצר יווני למוסיקאי וזמר ישראלי. באמת, סוג של נס.
המשורר היווני מנסה לגעת בסיפור של האזור הזה. מחבר עבר עם הווה. מאמין כי בני אדם מסוגלים לעלות על גשר של דרך משותפת. השיר "יהודה עימנואל" מפגיש את בני הטרגדיות הגדולות, הבן שאביו נלקח לאושוויץ עם הבן שאביו ישב בכלא של מוסיליני. "היי שם יהודה עימנואל, היי שם יוון וישראל, טובים ורעים יכולים להסתדר".
המפגש עם ישראל מתחיל בשיר "בקורת גבולות" מהשאלות שהוא נשאל ע"י הבודקים הביטחוניים ("ואז אתה שם לב לעובדה שהחוקר שלך נראה בדיוק כמוך"), ממשיך בשהות במקלט בחיפה ("16 ביולי, חיזבאללה מתקיף/חיפה בלהבות ואני במקלט") נעצר על צלחת חומוס – על אויבים שמפסיקים מלחמות שהם מתיישבים לנגב – השיר "חומוס ספיינס" על משקל "הומו ספיינס", על ירושלים שאינה שייכת לאף אחד, טרגדיה מתמשכת גם אחרי היעלמות מנהיגים ("עראפת מתחת לאדמה/
לא בטוח שפוליקר היה שר בעברית מקבץ כזה של התרשמויות של תייר יווני . זה לא הטקסטים שהוא היה כותב. אבל ביוונית זה דבר אחר, זה מגיע אצלו מאזורים אחרים, מתחושות אמת., עם כמות אדירה של נשמה היוצאת מצניעות, מאינטגריטי, כאילו זו שפתו הראשונה, במנגינות, בקצב. זה ליבו היווני של פוליקר, והוא חם ואנושי לא פחות מליבו הישראלי. ואין לו אלא להודות למנוליס רסוליס על ההשראה.
