זהב

שרון הולצמן

נענע דיסק
4/5

שרון זועק: "איך שלא נסתכל על זה אנחנו פה לבד". לחשמלית שמנגן יהל דורון יש כאן לא פחות "אמירה" מאשר להולצמן, שמסתפק בטקסט רזה.
"אקדח" ממשיך קצב תזזיתי, אבל בתוספת הרמוניות א-לה סיקטיז. על אחת שניסתה לפתות, ומצאה עצמה מול אקדח. והיא דווקא נדלקת יותר. פרוורסיות?
ב"זהב" יש סיפור: סימני שיניים בסדינים על הבוקר, והמדרכות מצופות זהב. מה זה? משהו על כישלון.  גיטרות? – יופי.
"חלומות בטון" מבשרים כיוון הרמוני יותר, ויש כאן טקסט. על רקע עיר חשוכה, מבקש הזמר חמלה עבורה. ולעיר יש עוד מה להציע מלבד חלומות בטון. שיר יפה.
"עטופים" מתחיל פסנתרי כמו "לט איט בי". אנחנו בבלדה הרמונית, והולצמן עטוף במעטה רומנטי חם. אם טוב לה בינתיים – למה היא רוצה מה שלא נמצא. רומנטי? מה זה משנה. שיר יפה.
שירים שמתחברים לאלבום אורבני על בנאדם שתועה בדרכי החיים, האהבה וההצלחה ומחפש מפלט ותקווה. תערובת של רוק מחושמל וטעון ומגינות מרככות, שביחד משרטטת פרופיל של מוסיקאי פופ מקומי מאוד מוכשר.

אמרנו אורבני. הנה אנחנו בברלין: "מחכה לאיש שלי" – שיר על רקע העיר ששימשה השראה לאגדות רוק כלו ריד, איגי פופ, ודיוויד בואי. השיר הוא מחווה ל-Waitiing For My Man של לו ריד. סיפורו של שרון מגיע עד מלצרית בבר בברלין שאומרת "בברלין לאנשים יש זמן אחר", אבל שרון נמצא בזמן שלו – מחכה לאיש שלו. רוק ישיר שמספר סיפור עלבנאדם מבואס שלא מגיע לסיפוק. הביצוע מטעין בדרמה.
האם בתל-אביב יצאו לו שירים טובים יותר? מה שבטוח – לא פחות.
"אהבה אחת" – אהבה יש בעולם. אבל אנחנו הקטנים חסרי אונים מולה. רוק-פופ מידטמפו. טון של זעקה. שיר שיש בו כמעט הכל. "מה שאני רוצה" – סטייל הרולינג סטונס. שיר על הרצון לחוש "חיים נורמליים". סתם לקום בבוקר ולהרגיש משהו נחמד. התרגשות של רגע שהוציאה כמה משפטים כנים מהבנאדם, להיט, אבל אני בוחר דווקא בבא אחריו – "יש לנו להיט" – שמצליח להעביר את האירוניה והסרקזם שיש להולצמן על תעשיית המוסיקה.
"יום חדש נפלא" – באמת נפלא – על אהבה בע"מ. הוא היה אוהב אותה עד המוות, עושה אותה מלכה. הטון והמנגינה, שמעבירים את התחושה, ממש כמו גם ב"יש מקום", אלא שכאן מחליפים חשמליות באקוסטיות – "תצאי לדרך חדשה, העולם פרוש לפנייך ויש לך מיליון אפשרויות", פולק-פופ סיקסטיז מפנק אוזן, מלודיה שפויה, הרמוניה נאה. יש חיים אחרי המוות. יש סלואו אחרי הרוקנ'רול. ומי אמר שרוקיסט לא יכול להיות פופיסט, במיוחד כשמדובר בהולצמן, ולא לשכוח שהוא היה פעם בלהקה שנקראה "אבטיפוס".
גם "שבעה ימים" מציג מלודיסט וזמר נשמה. "יפייפיים" – הסיום הוא פרודית רוק מצוינת שמתכתבת עם כרסטינה אגילרה של "ביוטיפול".
בהמשך יגיעו הבונוסים."הרואין" הוא מאסטרפיס. "עד שיעבור הכאב" – יפהפה. "אין נחמה בפחד" – דרמה שמגיע מהשקט. ויש עוד. אבל עד הבונוסים – קבלו הולצמן של אלבום רוק עברי מגוון, אותנטי, מהסוג שדי נדיר לפגוש במקומותינו. זהב שצריך להגיע לפלטינה.

בהפקה המוסיקלית של האלבום התחלקו ארי קטורזה, אסף לסרי, דרור גולן, יהל דורון, אורן ג'ורנו  ושרון הולצמן.

שרון הולצמן – ראיון וידאו על "זהב"

 

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן