הגיץ! הם יגאל פילר, אורן ג'ורנו, אלון מוטקין.

הסבירו משהו בדף יחסי הציבור על גיבור תרבות וגיצים. נדמה לי שהגיץ הראשי כאן הוא קובי אוז הטיפקסי, שלקח את החבורה החדשה על כתפיו לחאפלה משו משו משו, אבל כמו שהוא יודע – עם קריצת עין מזרחית שמתחשבת באשכנזית.

איז יופי משו משו משו. מי שמפזז את המילים עושה את זה קצת נונסנס. בטקסט זה הולך ככה: כל היום מתעטש, נפלה לי הסתימה ואין עלי קש. משו כזה. "הייתה לי חברה, קראו לה מרגלית, היא גרה בצפון, אני במעלית" (הבטיח לה זהב, הר של ממתקים) מחברים חרוזים בשביל סיפור צחוקים. הכל בא בחשבון. קלות ראש, קלילות הריקוד.

אנחנו בקיץ הישראלי. לא לוקחים עמוק לראש. גם הלב זוכה למנוחה. הכל נשאר ברגליים. אגב, שמעתי עוד כמה שירים מהגיץ במזרחית מדונססת עכשווית – "תרקדו", "בחורה ג'ינג'ית", "סתם מעפן". רוחו של אוז קיימת כאן אפילו בניסיון לפילקלור (מלשון של פולקלור) של החפלאיות הישראלית והישראליות החפלאית. לא הכל ברמה. יש גם שיר שניים מעפן.