עיון ביקורת
לרכישה >>

קרן פלס, מבול ההופעה (צוותא ת"א, ספטמבר 2008)

מוסיקה הופעות

יש מבקרים שאוהבים לשנוא אותה. כל העניין הזה של ה”מסיקיות” משפיע לא טוב על עיתונות המוסיקה. כנראה שיש כאן משהו שלא סיפרו לי עליו. לא בטוח שאני רוצה לדעת. לא מושפע. לא שביקורת צריכה לבוא “לוח חלק”, אבל בטח בלי דיעות קדומות. על פלס, יש תחושה, יש מי שהוציאו חוזה.

קרן פלס כותבת טוב. יודעת לספר סיפור בשיר, לחרוז אותו נכון, להעניק לו מנגינה ומקצב וגם לבצע מהוקצע. יש לה חן מיוחד משלה, היא פרפורמרית מצוינת. מה יש עוד לדרוש? וסוף סוף יש לנו כותבת מצויינת של מוסיקת פופ.
אבל  אחרי ההופעה בצוותא, שבאה לסכם שני אלבומים, אני אומר לקרן: תירגעי, קרן. רילקס בייבי. את פרפורמרית מעולה, אבל אל תנסי להיות אובר פרפורמרית. את לא חייבת לגלות על עצמך הכל. להיות הכי חברה של הקהל. הישראלי אוהב את זה. אני יודע. הוא משלם בשביל שיחניפו לו. בשביל שיספרו לו סיפורים צהבהבים מהחדר הפרטי.

את גם לא חייבת לנסות מודל שלמה ארצי,  להתחנחן נונסטופ. כאילו בקטע של לאהוב את הסיטואציה. אגב, גם שלמה ארצי לא נסחף בפטפוטים. יש לו את השטיקים שלו על הבמה, שהקהל אוהב, ואני כבר לא. (מתבגרים, מתבגרים…) את נוגעת בסטנדאפ, ואני רוצה אותך זמרת. לא סטנדאפיסטית. לא איכפת לי חיוך פה, צחקוק שם, מה שנקרא “קישור” אבל לא חייבים להעמיס פלירטוט.

הקהל אגב, אהב את הפלירט. משוחחים איתך, זורקים הערות, ומאחור קיבלת קבוצה של אוהדים שקראה קריאות בראבו ועידוד. לא יודע מי הם. בצוותא הייתה אווירה מאוד נלהבת-אוהדת, ממש קהל ביתי, שזה טוב מאוד, ואני מקווה שהמשחק לא היה מכור, אם ללכת על האנלוגיה הזו.
הערב נפתח ב“מתקשר אלי”, “רצה הביתה”. משהו בסאונד קצת דפק לי את העסק. צוותא לא מתאימה לדציבלים. בשירים הקצבים כששרים בטונים גבוהים – דרושה יותר בקרה. אבל זה נעלם בשירים השקטים, וכאן קיבלנו ביצועים טובים וטובים מאוד, כמו האקפלה המצוינת ב“שיהיה לנו בית”, כמו גם ב“תקופה של שינויים“, גרסה מרגשת של “ואת” (השיר שנתנה לסקעת). סך הכל, כמי שאוהב להתרגש מפלס – קיבלתי את האיכויות שלה ברוב הערב, פרט לקטעים שבהם  נשמעה מעט צעקנית (“מבול”), ואולי דרוש יותר איזון בין הטונים הגבוהים לנמוכים.
כבר כתבתי בעבר, ואני מצטט את עצמי (מותר לא?): אני לא מחפש בקרן פלס את מה שאין בה. ביקורת לא נועדה לחפש משהו אוונגרדי, אלא להתייחס לדברים כפי שהם. ודי לי במה שיש בה. זה לא מעט. יש בה, בפלס, כישרון יחיד במינו לשיר/ לספר את עצמה – כפי שהיא, הכי קרובה לעצמה, עם הדרמה והעצבות, בהפקה ה”מלודרמטית” הזו שמתאימה ליישותה העכשווית, אבל כשמדובר במופע – נדרשים איזונים ומינונים. לא אובר חשיפה, לא אובר פלירטוט. זה לא טוב לך, קרן. זה עלול לשרוף. וחבל. חבל שתיכווי.

גיטרות והפקה מוסיקלית: אודי שמחון, תופים: שחר חזיזה. בס: מיקי ורשאי. ויולה: גליה חי. אקורדיון, חלילים: סלעית להב.

שירים: מתקשר אלי, רצה הביתה, רכבת באירופה, לרוץ לרוץ, שמעון השכן, חתולים, ואת, סוני אצל שוני, פז’ו 92, בא לשכונה, זיתים, אם זאת האהבה שלך, שיהיה לנו בית, זאת שבמקומי, איתי, סקס עם האקס, במכונית ליד הים, מבול, תקופה של שינויים, מי היה מאמין, אם אלה החיים.

וידאו מהמופע

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 4 תגובות

  1. באמת אחת היוצרות הטובות...
    וגם יפהפיה רצינית...

    הייתי שמח להיות בן זוגה ואם לא... אז סתם חבר :)
    וגם ככה אני נהנה לשמוע אותה ;)
    (תומר, חיפה)(29/08/2010)
  2. סתם סתם אחת
    (חגית, באר שבע)(28/09/2009)
  3. הורסת, כובשת ופשוט מדהימה
    (רעות)(09/09/2008)
  4. הייתי שם והיתה הופעה מקסימה.
    קרן ממש כובשת ואני מסכימה איתך יוסי שהיא כותבת מצויינת ובנוסף גם בדרנית לא קטנה.
    הרבה זמן לא נהנתי כך.
    (גל)(06/09/2008)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + 6 =