עיון ביקורת
לרכישה >>

נחום היימן, המיטב (אן.אם.סי)

מוסיקה ישראלית פלוס

כצפוי נפתח האוסף ב"כמו צמח בר" בביצוע חווה אלברשטיין. סביר להניח שהיימן רואה בשיר פסגת יצירתו, ויש לו יצירה שראויה להרבה סופרלטיבים. אבל לפני הסופרלטיבים,  השירים והביקורת,   מעניין מה כותבת חוה אלברשטיין על יצירתו במבוא לחוברת המפוארת והמאוד מפורטת (סיפורי נחצ’ה הפיקנטיים על כל שיר ושיר) המצורפת. לחווה המוסיקה של היימן מזכירה ציורים בצבעי מים – עדינה ושקופה, אצילית וגם ביישנית משהו. ואפשר לזהות את המוסיקה הזו כנחום היימנית לפי תיבה אחת. לא צריך יותר. "כאמן", מוסיפה חווה, "נחצ’ה שילב בין המוסיקה הקלאסית שעליה גדל והמוסיקה העממית אליה נמשך" ו"נדמה לעיתים ששיריו הם שירי עם שהיו כאן מאז ומעולם".
קניתי. "שיר עם ישראלים"? לא יודע אבל בטוח שהם ספוגים באווירה מכאן, מקיבוץ בית אלפא שנחצ’ה היה חברו, בנופים המקומיים, ולמרות שאין יצור כזה (שירי עם ישראלים)   היימן הוא מוסיקה ישראלית, אמן המלודיה הנוגה, הנוגעת, המיוחדת והייחודית, זו שהמילים התאהבו בה ועשו איתה אהבה.
בהסבר שנחצ’ה צירף לשיר מס. 14 בדיסק הראשון – "אני הולכת אלי" ששר חווה אלברשטין, הוא כותב: "כל חיי יצירתי שאפתי להתחבר אל המילים, אל המילה הכתובה, אל הקצב שבו המשפט השירי זורם, זו תמצית שאיפותיי כמלחין, כי אותו חיבור מסתורי בין מילה ללחן, אשר לעיתים צולח ולעיתים נכשל, הוא תמצית היצירה. כך נוצר מעשה אהבה שאין טהור ממנו"
ואם לבחור במתנת האהבה, למעשה המבצעת האידיאלית של שירי היימן –  היא חווה אלברשטיין, ונחצ’ה עצמו הצליח לנסח את זה כך: "בקולה החם, והבנת הטקסט הטבועה בה, חווה היא אשף החיבור המיוחל הזה"
’אני הולכת אלי’ הוא הביצוע הקרוב ביותר לשלמות אליה מייחל הייימן. "שלמות שהיא בדרך-כלל בלתי מושגת בחייי אדם, שאני ועוד כמה יוצרים מנסים לגעת בה לרגע, ולו פעם אחת, ולא מצליחים"ובאמת, לשלמות הזו היימן לא יכול להגיע ללא ביצועים מעולים. דווקא מהבחינה הזו, אני לא משתגע על כול הבחירות שנעשו לצורך האוסף הזה (ע"י נחצ’ה  וליאור מזרחי).

מה חבל שחלק מהשירים לא הוקלטו מחדש. אני בטוח שהפרברים יכלו לתרום ביצוע חדש ורענן ל"רק הד קולך". כאן העדיפו את ההקלטה הישנה המוכרת הטובה אך הלעוסה. ל"את ואני והרוח" (יהורם טהר-לב) נבחר עיבוד קצבי חריג של אורי מיילס ובביצוע להקת "כחול", אלא שהוא ככה, אינו מלוטש דיו, בעיקר מצד השירה. גם הביצוע של אופירא גלוסקא ל"שיר בארבעה בתים" (1969) למילים של אהוד מנור עשה כבר את שלו. "נחל התנינים" (1969) עם אלברשטיין עדיין עולה כהד נוסטלגי צובט מהעבר  בעיבוד הצנוע הזה של נורית הירש וכנ"ל "כפל" המוכר כ"מישהו" שהוקלט ב-1968.
נחצ’ה בחר בביצוע של צמד דרום (דני גולן וציון צדוק) ל"שיר אהבה ישן", ("אניטה וחואן") מ-1967. הוא עצמו כותב כי שמורה לצמד הזה זכות ראשונים על השיר. עם כל הכבוד,  אפשר היה ללכת על ביצוע יותר טוב.  | ואמנם "תיבת הזמרה נפרדת" או בשמו האחר – "על העיר יפות יונים" (אלתרמן) שהוקלט ב-1974, הוא עדיין הביצוע האולטימטיבי לשיר הזה. היונים של אז עדיין מרחפות מעל העיר עם "הפרברים" שהם-הם הצמד של שירי היימן.את הביצוע של "שלישיית המעפיל" ל"שמלת כלולות" מפסטיבל הזמר של 1970 הגיע הזמן להוציא לגמלאות.
הפתעה: נורית גלרון בגרסת רוקיסטית  ל"סוס מעץ" (1982) לפי טקסט של חדווה הרכבי בעיבוד משה לוי. היימן מעולם לא הסתדר עם רוק. ומוטב שהוא יישאר בקווי המתאר העממיים שלו. גם כאן, נדמה לי שראויה הקלטה ועיבוד מחודשים, ושנורית תשיר. שלא תצעק. עומת זאת "תפילת הדייג" למילים של נתן יונתן (הקלטה מ-1988) ששר מאיר בנאי הוא עדיין הביצוע הכי נכון ומרגש של השיר הזה, שמתפתח מהשקט אל הדראמה. אברהם פררה ב"אילו כול האוהבים" (מילים יוסי גמזו), הקלטה מ-1968 – פאסה. יזהר כהן הפך את "כמו ציפור מטורפת" (1988) למלודראמה כובשת, וכן, זה ממשיך לרגש. יזהר, לטעמי, זמר נפלא.   והנה הפתעה: ירדנה ארזי ב"פת חלקה טובה" (הקלטה מ-1985). אני מודה שזו אולי הפעם הראשונה שאני מקשיב לשיר הזה.  נחצ’ה עצמו מעיד שהשיר שודר אולי 3 פעמים ברדיו. לא בסדר.
"שיר למענך" (רחל שפירא) – הוא אחד השירים (הרומנטיים-רגשניים, המלודיים להפליא) היחידים שאורנה ומשה דץ יכולים להתפאר בו. חבל שהקריירה שלהם לא הלכה יותר בכיוון הזה.
"שדות ירוקים" שייך לתקופה מוקדמת מאוד ביצירתו, מימי חמישיית גלבוע ופסטיבלי המחולות בקיבוץ דליה. בביצוע "הפרברים" זה נשמע הד רחוק מאוד מהעבר. אגב את "חמישיית גלבוע" נקבל בדיסק השני.
"ריח תפוח ואודם שני" – ביצוע של שלישיית גשר היירקון מפסטיבל הזמר 1966. יכול להיות שגם כאן "הפרברים" היו צריכים להיות הבחירה המועדפת, אבל באסופה הזו העדיפו גיוון על פני שיקולים אומנותיים.
ועוד מפסטיבל הזמר של 1966 – עליזה עזיקרי ב"מגדים" ("הדודאים נתנו ריחם"), הגבעתרון ב"ניצנים נראו בארץ" (הקלטה מ-1958!)  ואלה באמת שירי עם בעלי ערך ארכיוני.
כמה נכונה הבחירה להכניס את גרסת קורין אלאל ל"החול יזכור" לפי מילים של נתן יונתן  (הקלטה מ-1977)  כמה רגישות והבנה של השיר מקרינה קורין.
גם הדיסק השני מתחיל  עם נתן יונתן של "שירים עד כאן"  שמזמרים זמרי "להקת חופים", וכדאי לקרוא את הסיפור המעניין של נחצ’ה על מה שעבר השיר הזה. נדמה לי שהביצוע הזה כבר מזוהה עם השיר היפה, אבל ממש לא איכפת לי לי לשמוע ביצוע טוב יותר ופחות רגשני. לעומת זאת, "אנשי הגשם" שהוקלט ב-1984(רחל שפירא) ממש תפור לביצוע המושלם שקיים בדיסק.
גם "מרדף" (מילים של ירון לונדון, הקלטה – 1970) מזוהה עם הביצוע הישן של חווה אלברשטיין, מקצב מהיר מאוד, וככה בביצוע הזה השיר צריך להישאר. הפרברים נשמעים עדיין טריים-פריכים בסגנון הפריטה הכמו-ספרדי הייחודי שלהם ב"נבל מזהב". את "שדרות בגשם" לפי אלתרמן ובביצוע יזהר כהן – חייבים להקליט מחדש. קולו של נחצ’ה נשמע בפעם היחידה ב"ימינה שמאלה והלאה" דואט עם הבת סי. סתם טפיחה משפחתית הדדית זה על שכמה של זו. היו צריכים להכניס את גרסת אלברשטיין.
והנה יהורם גאון בגרסת היימן ל"מגש הכסף" לפי אלתרמן שהוקלט ב-2003 ומתעתד להשתלב בפרויקט עתידי של היימן המוקדש לשירי אלתרמן. גאון נשמע גאון בכול המבע הדרמטי שהוא שיר שירי לאום בעבר (כמו "בלדה לחובש"), ואגב גאון שר והקליט גרסה לאותו שיר בלחנה של נורית הירש שנמצא באוסף המיטב שלו.
יעלו ויבואו שושנה דמארי ב"שובי בת ירושלים", (1993, מילים: דודו ברק) שיר שמתלווה אליו הדרת חגיגיות כמו שרק השושנה הזו מסוגלת להקרין, סי היימן ב"שיר לאחותי" (2002, מילים: דר’ יעל קציר) המינורי בקול שברירי ומרגש, "האחים והאחיות" ב"זמר לבני" – "לכשתגדל ליאור שלי" (הקלטה: 1975) לפי שירו-סיפורו האישי של נתן יונתן, לחן ושיר מרגשים שראויים לביצוע מרגש יותר, ממש כמו ששומעים ממאיר בנאי ב"את שומעת" לפי אלתרמן. אריק אינשטיין ב"חופים" סוגר את הדיסק הכפול, ביצוע, שאומר – מה חבל שלא שמענו עוד איינשטיין באוסף הזה.
מה שמוביל לסיכום: זה האוסף הכי פלורליסטי שהיימן יכול להציע, שמתחשב כמעט בכול – בכול הזמרים, בכול התקופות, בכול מי שהוא חב לו תודה. אוסף פיקנטרי, אספני, אבל מאוד לא אחיד באספקטים האומנותיים שלו, בעוצמות ביצועיו. להיימן מגיע דיסק אחד של ביצועים חדשים וגדולים ממבחר שיריו.

Nnachum HeimanThe Best
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “המיטב

  1. אני לא מסכים עם כמה טענות שלך: הביצוע של יזהר כהן לשדרות בגשם הוא מדהים, והביצוע של קורין להחול יזכור גרוע, כמו כל הביצועים שלה. חייבים להודות - זמרת היא לא. שהיו שמים את חני ליבנה (שמאוד חסרה באלבום) או את אלברשטיין. והביצוע של היימן עצמו ל"ימינה ושמאלה" הוא דווקא נחמד, וקצבי יותר (גם הביצוע של אל ברשטיין טוב, שלא תבין לא נכון). יום נעים.
    (יהונתן)(19/04/2007)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 9 =