משינה חיממה את כריס קורנל. בחרה לנגן את "מפלצות התהילה". האלבום היחיד שלה שמתאים במהותו לאופי האירוע (השפעות רוק סיאטל שנות התשעים)
רוקרים ותיקים עדיין נהנים מפירות התהילה המוצדקת של אז. אבל שירים מדיסק אחד אינם מתאימים למופע פארקים. הקהל תובעני. מגיע עם רשימות הלהיטים שלו. דיסק בודד שומעים מול המערכת. בפארק מספקים מאוויים. הולכים על מחרוזת תהילה סוחפת. זו לא הגיעה. הופעה היא עולם אחר. כריס קורנל מבין את זה. ההופעה שלו היא כל תחנות בדרך. כל האוטוסטראדה.
מצד שני, שמחתי לראות את ותיקי הרוק עדיין ביחד אחרי כל הפרידות והאיחודים מחדש. שמחתי עוד יותר שכשמעתי שהם נכנסו לאולפן, שהתגברו על "פערים מוזיקליים", ושאפשר כבר לבשר בזהירות על אלבום בדרך, רק ללא התחייבות למתי-זה-הולך-לצאת.

תזכורת

שנת הקמה: 1985.
מייסדים: שלומי ברכה + יובל בנאי.
חברי הלהקה: שלומי ברכה, יובל בנאי, אבנר חודורוב, מייקל בנסון, איגי דיין.
אלבומים: משינה (1985), משינה 2 (1987), משינה 3 (1988), העמותה לחקר התמותה (1990), מפלצות התהילה (1992), שיא הרגש (1993), להתראות נעורים, שלום אהבה (1995), רומנטיקה עתידנית (2005)
מבחר להיטים: "רכבת לילה לקהיר", "אופטיקאי מדופלם", "אהובתי", "ברחובות שלנו", "אז למה לי פוליטיקה עכשיו", "רני בפריז", "אחכה לך בשדות", "ריקוד המכונה", "נגעה בשמיים", "היא התווכחה איתו שעות", "בדרך אל הים", "תחזור תחזור".
מופע הפסקת פעילות: "להתראות נעורים, שלום אהבה" , פארק הירקון 1995.
איחודים מחדש: 2003, 2005 (הופעת חימום במופע של רוג'ר ווטרס), 2006.