עיון ביקורת

בנות חוה , מופע מחווה לחוה אלברשטיין (פסטיבל תל-אביב הראשון למוסיקה, צוותא ת"א, אוקטובר 2009)

מוסיקה ישראלית

נעה בביוף – את חירותי, נעם נבו – כל יום אני מאבדת, אפרת גוש – אדבר איתך, רוני אלטר – סיפור אינטימי, אביגיל רוז – מתה להיות אנטיפתית, איילה אינגדשט – התבהרות חלקית, לי טרפון – שיר נולד, עינב ג'קסון כהן – בגלל הלילה, רות דולורס וייס – שיר משמר, שילה פרבר – הקוסם, תמר אפק – חד גדיא, הדרה לוין ארדי – כמעט שנתיים, מיכל גבע – ציפורים בראש, איה זהבי פייגלין – לונדון, דקלה – כמו צמח בר, קרני פוסטל – שיר ליל שבת, דניאלה ספקטור – שחמט, יעל דקלבאום – שיר מגרש  את החושך. הפקה מוסיקלית – יונתן לוי (איזבו).  

 

18 בנות עלו לשיר שירים של חוה אלברשטיין. אף לא בן אחד לאפליה מתקנת. כששרים גרסאות לשירים של זמרת גדולה, נשאלת שאלה: האם מדובר בקאבר שעומד בפני עצמו בלי שום קשר לביצוע המקורי, או שהמבצעת שוכחת מהזמרת, עושה מה בראש, כמו בהתייחסות לכל קאבר אחר באשר הוא.

ואכן, האינטרפרטציה האישית היא שהנחתה אחדים מהביצועים. כשחוה עלתה בסוף הערב לשיר "שיר סיום" (נ. שמר-האג'ידקיס), חשתי כי הייתי נשאר עוד שעתיים לשמוע אותה שרה את כל השירים שהושרו בערב הזה. תחושה שכזו – שהשירים של חוה צריכים להישאר בחלקתה הפרטית. מה לעשות: הכי אני אוהב שהיא שרה אותם.

מה שמוביל לשאלה: האם היה ביצוע אחד שבשבילו היה "שווה" כל הערב הזה? כדי לא להגיע למסקנה נמהרת – ויש לי אולי יותר מביצוע אחד – אומר כי הערב הזה היה "שווה" – ולו בזכות האירוע האומנותי המיוחד – שמעניק לזמרות, חלקן אינן מוכרות לי,  אפשרות להציג את עצמן, לחבור לזמרת ויוצרת כמו חוה, שהיא באמת האחת, היחידה והמיוחדת בזמר המקומי. הדברים שאמרו כמעט כל הזמרות בשבחה רק חיזקו את העובדה שחוה ממשיכה לעבור מדור לדור.

מהבחינה הזו, הערב היה אירוע מוסיקלי שונה, מיוחד, פסטיבלי בהחלט, השקעה בעיבודים, שחלקם היו מיוחדים. בקיצור: מחווה מכובדת ומיוחדת לחוה, וכבר בכך הערב היה "שווה"…

שאלתם על ביצוע מיוחד אחד? קשה מלאכתו של המבקר. אני חייב סבב שני כדי להיות הרבה יותר מדויק.

אני ממשיך להיות מאוהב בגרסה של רות דולורס וייס ל"שיר משמר" – הביצוע המסעיר הכי מיוחד של הערב, הקול השבור, הטון טראגי, כאילו היא חשה בבבטנה-נימיה-עורה את עוצמת החרדה. יש כאן אינטרפרטציה. הפרשנות האישית הזו היא המבחן של גרסת כיסוי מוצלחת. הארה מחודשת של השיר לפי ה"סיפור" של המבצעת.
את ההארות האלו קיבלתי גם מאפרת גוש ששרה "אדבר איתך" (מועקה, עצבות, חשש פנימי), אביגיל רוז בביצוע קברטי ל"מתה להיות אנטיפתית", לי טריפון – גרסה תיאטרלית ל"שיר נולד" שהטעינה את השיר מחדש במתח יפה, עינב ג'קסון כהן, דידתה אל הפסנתר (נקעה רגל) כדי להעניק ל"בגלל הלילה" את הסיפור האינטימי הנוגה שלה, מצא חן באוזני העיבוד לצ'לו של "הקוסם" ששילה פרבר שרה תוך הערה על נועזותה של חוה שעקצה בשיר הזה את ביבי ראש ממשלתנו, תמר אפק במכנס קצר מאוד הפעילה חשמלית כדי לכסח ברוק אגרסיבי למדי את "חד-גדיא", גרסה גרנג'ית "מלוכלכת" שדווקא תאמה אות רוח השיר (כמה אלימות יש ב"חד-גדיא" הזה), קרני פוסטל והצ'לו השאירו את "שיר ליל שבת" בקווים ראשוניים פשוטים יפים באווירה נוגה. יעל דקלבאום  לקחה את "שיר מגרש את החושך" לחלקתה התיאטרלית, טמפרמנט, הומור, עיבוד משדרג. איה זהבי פייגלין הצליחה להעניק ל"לונדון" גרסת רוק תיאטרלית מצוינת בחלוקה יפה של אנרגיות. אהבתי גם את הפשטות בגרסתה של רוני אלטר ל"סיפור אינטימי".

פחות: נועה בביוף לא לקחה את "את חירותי" למקום מיוחד, איילה אינגדשט – לא הבהירה מחדש את "התבהרות חלקית" בעיבוד פאנקי, הדרה לוין ארדי עשתה מ"כמעט שנתיים" תיאטרון מוגזם מדי, רוק קברטי תזזיזתי שהעמיד יותר מדי את עצמה במרכז. דקלה ניסתה עיבוד אתני-ים תיכוני נועז ומזיז ל"כמו צמח בר", אבל האינטרפרטציה מחקה את הטקסט. לדניאלה ספקטור המיוחדת היו כוונות טובות באשר ל"שחמט", בעיבוד מאוד מיוחד, אבל הביצוע שלה נשאר במסגרת הכוונות – פשוט התפספס.

כרגיל בערב מחווה כזה – הפרחים לחווה אלברשטיין, שבאקורד סיום אחד של "שיר סיום" הסבירה מהות הצרמוניה.


בתמונות מלמעלה: חוה אלברשטיין, אפרת גוש, עינב ג'קסון כהן, רות דולורס ויס, קרני פוסטל, יעל דקלבאום

דירוג:
וידיאו:
בנות חוה - קטעים מובחרים
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. אני דווקא חושב שאפרת גוש היתה מאנייריסטית וסתמית כדרכה. קרני פוסטל לא עמדה בציפיותי הגבוהות ממנה, ביצוע טוב אבל עובר ליד האוזן.
    איילה אינגדשט היתה נהדרת, נינוחה, טבעית, גרובית והשיר ישב עליה מצויין. גם מיכל גבע ורוני אלטר השאירו עלי רושם חזק מאוד.
    הופעה מצויינת, ברוב המקרים דווקא נהניתי מהפרשנות החדשה ולא חשתי צורך להשוות עם המקור, קצת הורידו את הממוצע אפרת גוש והדרה לוין-ארדי, שדווקא היתה מגניבה והגישה את השיר בהומור ובכיף אבל הלכה עם זה קצת רחוק מדי.
    (גל, תל אביב)(24/10/2009)
  2. שכחת לציין את מיכל גבע הנהדרת עם ביצוע רוקיסטי ל"יש לי ציפורים בראש"
    היה ערב מקסים
    (רז)(22/10/2009)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 3 = 4