הערב נפתח כמו הדיסק ב"אור אל", צליל אווירת מיסטית מהפלייבק וגם מסתיים כמו באלבום ב"אור עליון", קטעים המבוססים על פיוט קבלי, בתחושת קדושה, אלא שאת הקהל במועדון אתה לא יכול להשאיר בספירה עליונה. הגם שהשיר המסיים בהדרן נקרא "אישה מהשמיים" – הוא מוריד לרצפה, והקהל קם בפעם הראשונה בערב לפזז. שיר ישראלי שנוגע באווירה החאפלה, אבל הלוואי על עוד חמישה שירים כאלה בשנה בז'אנר הים-תיכוני, והיינו יכולים להכריז על טרנד פופ עממי אתני אותנטי שצומח כאן, ממש באוריינטציה העידן רייכלית. שיר אהבה עממי פשוט – על לחנו, העיבוד הים-תיכוני, בלי מצהלות החאפלה הים-תיכונית  בלי המסחריות השקופה. טאר שנכנס יפה, גם קטע הקשה סולו- במינון הנכון. צליל וטון של הבעה שמשדרים שמחת אהבה מאופקת. שגב מגיע לשדות הים-תיכוניים העממיים האלה שפורחים בשנים האחרונות במקומותינו.

הייתי רוצה להאמין שגלעד שגב יכול להגשים קונספט פופ-עממי-אתני כזה. הוא עדיין לא לגמרי כולו שם. בהדרן שר  "בואי נעזוב" – שיר שכתב (מילים) עם עילי בוטנר (לחן) על מה שקורה ביחסים שבינו-בינה "אז נתחבק ולא נאמר מילה/ בלב שלי כבר שטה לה תפילה", פופ אקוסטי טוב, ידידותי לאוזן, אבל התחושה היא ששגב עדיין נע בין הקצוות האלה, בין הטמפרמנט האתני העממי העשיר ובין פופ אמצע הדרך. על הבמה יש לו נגן עוד וטאר (ינקל'ה סגל) גיטרות, בס, תופים וכלי הקשה – אבל לא כלי הרמוני כמו פסנתר, לתשומת ליבו של המפיק המוסיקלי גלעד שמואלי, שבהפקת הדיסק השתמש בקלידים.

אני חוזר על טענה שכבר כתבתי בהקשר לדיסק: גם אם אינני חושד בשגב שהוא רוכב על איזשהו גל חזרה למסורת, הניסיון לחבור לפיוטים לא תמיד מגיע מאיזושהי תובנה אומנותית, שיוצרת את הדבק המיוחל לשירים. כאן יש עוד מה לעשות כדי להגיע לקונספט יותר אורגני. בגדול אומר: יש לך, גלעד שגב, כישרון ליצור מוסיקת פופ יפה – לך על זה. תשאיר את הפיוטים והתפילות בבית הכנסת. מצד שני, אינני פוסל  המשך חבירה לצלילי המסורת בתנאי שהם יתמזגו יותר כחלק מהקונטקסט של השירים והמוסיקה.

פופ: משובח ומרנין בדרך כלל:  "שתי דקות", "כל העולם", "כמה אפשר" – על החיים בתוך מעגל חיים סגור ולוכד של כסף והצלחה, שיר קצבי שנהנה מקישוטים אתניים, סלסול תפילה. הקישוטים המזרחיים – צלילי העוד והטאר מעניקים מרקם מוסיקלי יפה. לא ברור מדוע הוא מכניס את  "אני סולחת" שהוא כתב לג’וזי כץ, על רקע סיפור חייה. מומלץ להחליף באחר. מצד אחר: דין דין אביב  האירה לו את הבמה בבביצוע משותף של "נועדנו".

הופעה: לא פרפורמר ששורף במה. אני מזהה צניעות, רגישות, אנטי סטאר. בהפוך-על-הפוך – אלה תכונות שעשויות לשחק לטובתו. כבר כתבתי בעבר – גלעד שגב קורץ מחומרים שמפיקים בתעשיית הפופ המערבית מחכים להם/ מראה הדוגמן המודרני הלא-מיופייף, טון מיוסר משהו, שאתה נוטה להאמין לו.

אני מאמין שאם יתמקד יותר בכיוון הפופ-אתני עכשווי שהוא הולך בו, אם או בלי חיבור יומרני לפיוטים, ידגיש קווים הרמוניים בעיבודים  – הוא יעלה על דרך האמצע הנכונה.

נגנים: גלעד שמואלי – תופים, הפקה מוסיקלית, אבי חזות – בס, רוני עברין – כי הקשה וגיטרות, אודי שמחון – גיטרה, ינקל'ה סגל – עוד, טאר וגיטרה. אורחת: דין דין אביב.

 שירים: אור אל, שתי דקות, אל מסתתר, אישה מהשמיים, האהבה נשארת, כמה אפשר, מותק שלי, אני סולחת, נועדנו, את מוכרת לי מפעם, רוצה להיות לבד, עכשיו טוב, כל העולם. הדרן: בואי נעזוב, אור עליון, אישה מהשמיים.

גלעד שגב ראיון
דואט עם דין דין אביב וקטעים מההופעה