עמוק בטל ההופעה

מארינה מקסימליאן בלומין

אולם סוזן דלל הפסנתר מארח 2010
5/5

הו, מארינה. אני רוצה עוד פעם את ההופעה הזו. אולי הייתי מוריד את הקונסטרוקציה המדהימה מהראש שלך. למעשה ובמחשבה שניה – נשאיר אותה. גם הייתי משאיר את שמיכת הטלאים הזו שהופכת אותך באמת לאיזושהי אימא רוסיה. אני בטוח שלא התכוונת לזה. שצחקת בגדול. שהרגשת שאת מגיעה מאיזושהי הצגה.
וגם את אימא שלך הייתי ממשיך להזמין לדואט הזה, שמחבר משהו שנשמע כמו שיר רועים רוסי עם "מה אומרות עינייך" של שנהר וזעירא. אחרי הכל, שירי ארץ ישראל ניהלו אז בימים של אנו באנו, רומן עם הפולק הרוסי. הוי, אימא רוסיה. הוי אימא.

הו, מארינה, איזה ערב דפקת. למעשה שמעתי אותך בצהרי שישי, את והפסנתר וכל המתקן הזה על הראש. את הרי לעולם תיקחי אותנו למקומות שעדיין לא ביקרנו בהם, שגם את לא ביקרת בהם, הלא צפויים האלה, קברטיים, תיאטרליים, ליריים, הומור בשפע. גם כששיתפת קהל בשירה ב"עמוק בטל" –  זו הייתה שירה בציבור קצת אחרת.

הו מארינה, המשוררים ששרת היו מתענגים.  יונה ולך של "שיר תיאורטי", לאה גולדברג של "כובע קסמים" ו"עמוק בטל", נתן זך של "מזוודות ריקות". הפרשנויות שלך לקחו אותם למקומות נפלאים.

וגם הטיפול שלך בקלאסיקה עברית. את יודעת לחבור לנכסים האלה להאיר אותם מחדש. ללכת בשבילים עקלקלים. מה שעשית ל"ישנן בנות" (טהר לב – רוזנבלום) הוא מחזמר משלך, מלא קריצות, הפתעות. ואיך שטיפלת ב"לך איתך" (קובי רכט-קובי אושרת) החזיר את השיר לחיים חדשים.

ובעיקר השירים והלחנים שלך – "חטאתי באבסטרקט", "ילדי הקט", "אני הולכת".

להגיד עלייך "אקלקטית" – זה מעט מדי. להגיד עלייך – "זמרת גדולה" – נדוש מדי, נועזת – נכון מאוד, אבל לא רק. אין לי מילים לדייק.

אומר רק: סוף סוף מופע קברטי משלך, כל מה שאת יודעת ומעבר לזה. מלחינה ורסטילית, מחוברת לפסנתר בכל סגנון, משתמשת בו כפרטנר נפלא ואת פרפורמרית (לא פשוט להיות פרפורמרית בישיבה ליד פסנתר) וזמרת של מנעד מדהים, של ניואנסים מפתיעים,  גם אם לא תמיד מתכננת בקפידה את המילים בין השירים. בתוכניה את כותבת שבפעם הראשונה את רוצה להשלים עם היותך פסנתרנית קלאסית וילדה טובה עם "נטיות מרדניות". אז הנה – יש לך את זה. קלאסית ומרדנית.

 

שירים: שיר תיאורטי (יונה וולך-מארינה), חטאתי באבסטרקט (מילים ולחן: מאירנה), ישנן בנות (יורם טהר-לב, יאיר רוזנבלום), כובע קסמים (מילים: לאה גולדברג לחן: מאירנה וארן סלע),פיטר פן (אורי פסטר-אילן גלבוע), מכשפה שמוכרחה לרפא (רחל חלפי/ מארינה), איך זה (מארינה), מזוודות ריקות (נתן זך – מארינה), זה הזמן שכואב (נתן יונתן-מארינה), עמוק בטל (לאה גולדברג –מארינה), ילדי הקט (מארינה), מה אומרות עינייך + קנון רוסי עממי (יצחק שנהר-מרדכי זעירא), לך איתה (קובי רכט-קובי אושרת), אני הולכת (מארינה)

 

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

8 תגובות

  1. מסכים עם אורי.
    היה צורם, לוחץ, מעיק, מעצבן, מאוס וקשה.
    אין ספק שהיא וירטואוזית מטורפת ומוכשרת כמו שדה.
    אבל משהו במופע גרם לי רק לרצות שייגמר
    קול מדהים. גישה מדהימה לקלידים, חיית במה, ועדיין, לא נהנתי כלל
    אכן, המופע אקספרימנטל היה מוצלח יותר

  2. אני חובב מארינה גדול, אולם ישבתי מקופל כמו ילד שנוזפים בו רוב ההופעה.
    היה לוחץ ומלחיץ. אומנותי מאוד, אבל לא יכול להגיד שמהנה ו/או מרגש.
    הרבה יותר נהנתי מאקספרימנטל שלה.

  3. הופעה מגוחכת
    קודם כל מה זה הפסל על הראש שלה?
    ממטרה בכיכר דיזינגוף
    דבר שני- למרות שיש לה קול- רוב ההופעה זה מניירות וזהו
    פשוט הצגה אחת גדולה
    מוזיקה אמיתית- אפס אחד גדול
    מצטער אבל זו האמת

  4. מסכים עם הביקורת.
    היה מופע פשוט מדהים, מהפנט.
    ישר כוח מארינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן