עיון ביקורת
לרכישה >>

חן אהרוני, חן אהרוני (Play, דצמבר 2010)

מוסיקה ישראלית

סהר חגי חורז משפטים קצרים מאוד, שיתאימו  למוסיקה של ניצן קייקוב. עיון מקרוב אומר, תישען לאחור – אין כאן משהו שכדאי ממש להתעמק-להתאמץ, או שאולי לא ממש ירדתי לגאונותו של המשפט "אם את לא אוהבת/ אז את לא חושבת", ואני לתומי חשבתי שרגש לא תמיד הולך עם חשיבה.
לעיתים נדמה, שכותבים משחררים מילים בקלות נוראה – העיקר שהן יתאימו לאיזה לחן. "אם את לא אוהבת" שפותח את האלבום של אהרוני הוא גיבוב-שרבוט מופרך של משפטים חרוזים בגוף שני, שאינם ראויים לפתוח אלבום בכורה.

הפניה של אהרוני בגוף שני למישהי קיימת גם בשיר הבא "ברחוב"  "את נופלת"… "את הופכת לשירים עלייך" "לא לקחת הפסקות"… "מחבקת את עצמך בינתיים"… "ואת רוצה לבעור מחום"… "ליפול על הגשמים". לא בטוח שאני מבין מה אהרוני רוצה להגיד. מה הוא רוצה מעצמו. משהו אישי המלודרמות האלו?

כוכב נולד פתח את הדלת לזמרי רגש טובים. אהרוני הוא זמר רגש מעולה. יש לו תשתית – מעין מלנכוליות בסיסית, והוא בנוי לקיטש שמייצרים עבורו הצמד חגי את קייקוב.

כשעושים שימוש ב"לייצר" – הכוונה להפקות אינסטנט מהוקצעות בחריזות הבזקיות כמו ב"בואי בואי" – רצפת ריקודים בלי גרוב, בלי אמת,. בלי החן של אהרוני.

מוסיקת פופ היא מקצוע שדורש מיומנות. קייקוב מייצר מוסיקה מחניפה, מנצל היטב את פלאי ההפקה המודרנית, לזכותו של קייקוב ייאמר: מקצוען שיודע ליצר את הדרמות העקרות האלה. יש לו חושים מלודיים בריאים, ובעיקר הוא למד את אהרוני על בוריו.

אהרוני. זמר רגש – נאמר מהסוג השנסון הצרפתי. קחו את המילים של בלדה כמו "שקוף" תרגמו לצרפתית ויש לך  צירוף מלודי נוגה, נוגע, מגיע. להראל סקעת יש את הטאץ' הצרפתי הזה. שיר שהוא היה קונה בהתלהבות. למרות הנדוש (ב"שקוף") – כשחן אהרוני שר את השיר הזה אפשר באמת לראות לו את הלב – שקוף, שקוף. הלחן היפה של חזי שקד.

אהרוני כמעט בכל שיר כאילו מקונן את המילים – קחו את "כל מה שרציתי" מבטים מתחלפים, זיכרונות. "לנשום רגעים" – כל המילים הנדושות  שחוזרות ברוב סרנדות האהבה, כאילו וידויי אהבה חושפניים, אבל לא יותר ממילים שמשדרות תוגה מיופייפת.  "כל מה שרציתי"  הוא הפקת נפח של רגשנות שנוגעת באינסטנט. הלחן קליט, המעבר הקצבי ממיד-טמפו לאפ-טמפו אפקטיבי, הניואנס המזרחי יפה! ההפקה המוסיקלית עדכנית (כולל הברקה במעבר אלקטרוני) האם אפשר לדרוש יותר מכוכב בעל כישרון טבעי, כשכל שהוא רוצה זה עוד להיט רגש מחניף בטון משתפך?

ההפקה האלקטרונית הקצבית העשירה הפכה כמעט כל "מחניף" ללהיט. "נשימה" למשל, הוא שיר שמתיימר לעסוק במשבר-שיקום יחסים, אבל מורח את הסיטואציה במילות רגש מהודרות, בצלילים מלודיים יפים של  סלסול יפה, עיבוד מניפולציות סאונד בקול, וקול מאונפף של אסתי גינזבורג שמחרב (תעברו לגרסת הרמיקס שמעקרת את רצינותו של השיר ומטשטשת נוכחות הגינזבורג– גם זה משהו).

 איכות משכנעת יותר + הפקה פונקציונאלית  – "לעבור את הפחד" (תום רהב/ תום רהב ורן הרוש) חן אהרוני משדר מצוקה של נפגע אהבה. צריך לעשות מאמץ לא קל לקחת טקסט קיטש פשטני  שאומר "אהבה זה כמו עצבות" ולהפוך אותו לטון מלנכולי אמיתי שמשדר גם משהו אישי שאומר – לא רוצה לעבור את כל הטראומה הזו. טון עצבות של כמעט דמעות משדר את המצוקה: לא מוצא "סיבה להיות שוב ביחד" ו"טוב לי שאני לבד".העיבוד הטעין בשכבות צלילים ההופכות את השיר למלודרמה קליטה שמצליחה לגעת ואפילו לחלחל.

"מתבגר",  שיר שאהרוני שותף לכתיבת מילותיו – בקשה מאימא לשחרר אותו להיות גבר ברשות עצמו – הלחן (של אסף אברבוך) והעיבוד האקוסטי לוקחים את אהרוני למקומות של אמת אישית. ריגוש מוצדק. פחות אינסטנט – זה הסוד לדרך המלך, ולאהרוני יש כל הנתונים לעלות עליה.

 

 

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 3 תגובות

  1. אלבום מעולה!
    זמר פופ מוכשר ביותר!

    מומלץ לחלוטין
    (גיא)(10/01/2011)
  2. מה עם תפור עליה? ונשכח את הכל? השירים הבאמת טובים באלבום הזה!! יש שם שירים מדהימים שלא כתבת עליהם. בעיניי זה אחד האלבומים הטובים שקניתי ב-4 שנים האחרונות. בהצלחה לחן
    (המבקרת האמיתית)(28/12/2010)
  3. אלבום מצויין וכל מילה נוספת מיותרת!!!
    (שביט)(26/12/2010)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


5 + 6 =