עיון ביקורת

מוניקה סקס , "מנגינה" ההופעה (האנגר 11 ת"א, פברואר 2011)

מוסיקה ישראלית

מוניקה מסיימת "על הרצפה". 15 שנות להקה מביאות גם את יהלי סובול למסקנה, שכמה שהשיר הזה הוא אידיוטי, אסור להפנות לו גב. אחרי הכל – דור הניינטיז הגיע גם בשביל השיר הזה. בנוסף – אין מוציאים ישן מפני חדש, כמו שאין מוציאים הביתה בכמעט שתיים בלילה קהל בלי חיוך טוב (אולי קצת מטומטם) על הפנים.
"על הרצפה" הגיע בסט ההדרן השני, אחרי כל הברכות למי שעמל, השקיע ותמך, אחרי כל האורחים שעשו את הגיחות המתוזמנות.
באנו לשמוע "מנגינה", אלבומה החדש של "מוניקה סקס", וקיבלנו אותה (את ה"מנגינה") די מפוזר עד כדי כך שהמופע לא היה ממש "מנגינה", למרות שבכל פעם הזכירו-הכריזו את שמו של עופר מאירי (מפיק "מנגינה") שקם מאחורי מחשב להרים יד כדי לזהות את עצמו. קיבלנו הרבה מנגינות, הרבה מוניקות, שביחד יצרו מוניקת סקס רוק כבקשתכם.
וזה בסדר: הקהל שמגיע בחמישי בלילה ומחפש אין-חנייה-במקום-שפעם-היה-שם-נמל, משלם בשביל מוניקה שיודעת לגמור גם "על הרצפה", לעשות את זה גם הרבה "חיות מחמד" (שנים חסומות, הקונפורמיסט, מספיק בנאדם, מתחפר באלנבי), "פצעים ונשיקות" (פצעים ונשיקות, סן חוזה, 180, הר של בייגלך, על הרצפה, עוד פעם), "יחסים פתוחים" (איש קש, גשם חזק) וכמובן השירים מ"מנגינה" (גשר, השמלה ממדריד, מנגינה, הכל במקום, רמקולים, לפני השינה, אתה ללא)
האיזון שאינו משאיר מקום לתלונה. כל מי שאהב אי-פעם "מוניקה סקס" קיבל רוחבית סיפוקים נוסטלגיים, גם עכשוויים, גם נגנים בוגרים (בראיון שעשיתי איתם – הם לא חושבים שהם לא מספיק או בכלל לא למרות שכולם כבר אבות לבנות) שיודעים לחלק רפרטואר וכוחות וגם לתזמן את האורחים במקומות הנכונים. את ירמי קפלן הייתי משלב בהופעות הבאות על תקן זמר (לא אורח) אחרי ששמעתי אותו שר "עיניים טובות", על קרני פוסטל ללא הצ'לו שהופיעה עם גבה לקהל ב"אתה ללא" – אני מוותר, שלומי שבן  ("כולם אומרים", "סאן חוזה") ,ההוא  ש"מנגן טוב" לדברי פיטר רוט, הוא אורח מצוי ורצוי בכל אירוע רוק (כי הוא מנגן טוב), ואמנם דקותיו על הבמה (גם פסנתר, גם קדמתה כזמר) היו אירוע. שלום חנוך בסט ההדרן הראשון הוא האיש שאתה מצלצל אליו כדברי יהלי סובול ומצפה לשמוע סירוב, ואז הקלות הבלתי מוסברת הזו – שהוא מסכים להגיע.  אז קבלו את שלום חנוך – גם אם הקשר בינו ובין מוניקה סקס הוא מקרי בהחלט (תאונה, נגד הרוח)
מה פתאום ביקורת. ערב השקה חגיגי מושקע, ויז'ואל וידאו מצוין, תאורה – מבולגנת (תנו לי הסבר תאורנים נכבדים, למה להסתיר את השחקנים הראשיים), פיטר רוט גיטריסט על, שחר אבן צור מתופף ויוצר נפלא, יהלי סובול – המשורר והזמר וההשראה – בעל מניות ייחודיות בדה-בסט-אופ-מוניקה-סקס. הלוואי והם יוכלו להגיע לערבים נוספים כאלה גם בלי ירמי, שלום ושלומי.

שירים: גשר איש קש, לפני השינה, בעיר הזאת, רמקולים, כל החבר'ה, היא אוהבת, כמה את צודק, עיניים טובות, השמלה ממדריד, הכל במקום, פצעים ונשיקות, 180, אלנבי, אתה ללא, כולם אומרים, סאן חוזה, הר של בייגלך, מכה אפורה, גשם חזק, מספיק בנאדם, מנגינה. הדרן 1: קונפורמיסט, תאונה, נגד הרוח, שנים חסומות, הדרן 2: תני לי עוד פעם, . על הרצפה.

אורחים: ירמי קפלן, קרני וסטל, שלומי שבן, שלום חנוך.

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. גם אני הייתי שם. מצטרף למה שבר כתב.
    (גל, תל-אביב)(01/03/2011)
  2. היה כל כךךךך כיף בהופעה הזאת... מי שלא היה פשוט הפסיד!!!
    נקווה שיהיו עוד הרבה הופעות מוצלחות כאלה:)
    (בר)(26/02/2011)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


4 − = 2