את מי היא הזכירה לי? "האם אני סולחת?" שפותח את הדיסק מעביר באסוציאטיביות מיידית לקווי המתאר של קארן קרפנטר, ואני יוצא מהנחה שאין כמעט מישהו שלא שמע מעודו קרפנטרס, צמד השבעים של האח והאחות, שנפטרה מאנורקסיה.
תקשיבו ל – Aretha, בקול הרך והקטיפתי של רומר Rumer. ככה (כל-כך Soft) לא שרים היום. כלומר: Rumer היא אנטיתזה. במוסיקה שלה מנשבות רוחות מן העבר.מלודית להפליא, סנטימנטלית במאופק. הקול המהורהר הזה – הוא בהחלט רטרו נוסטלגי לשנים ההן.
אם מחפשים השוואות עכשוויות יותר Jenny Lewis וגם Feist באות בחשבון. מי שחשב על קרול קינג, פגע בכמה שירים.
שרה ג'ויס – שמה האמיתי של רומר, 31, (מורה, מלצרית, פרסומאית לשעבר) אלבום בכורה. בביוגרפיה שלה רשומה פקיסטן כארץ בה נולדה. גדלה בהמפשייר בריטניה. בבית שמעה הרבה אולד פאשן.. זה הבסיס של רומר – פופ סולידי, מלודי למהדרין, שירים שעוסקים במפגעי האהבה, אבל כששומעים Blackbird, חשים שיש כאן יותר מפופ אווירה חורפי רך, ש – Rumer שרה מתוך תחושות אמת.
קול וצליל שעוטפים בחום. שום מניפולציות. גם בשיר On My Way Home היא משדרת את הסיפור שלה ברגישות נוגה. כמעוט באותו טון הגרסה שלה ל – Alfie. התזמורים מעוררים לעיתים געגוע לצליל של ברט באכארך (Come To Me High) מתכון פופ רוגע ונינוח במובן הטוב של המילה. עמעמו אורות. שעת לילה מאוחרת. מזגו לעצמכם יין אדום טוב.
Rumer – Slow
