עיון ביקורת
לרכישה >>

גזוז , 20 הלהיטים (הד-ארצי, 1979)

מוסיקה ישראלית פלוס

1979. אולפני טריטון בתל-אביב, דני סנדרסון רושם פרק מפואר בעשייה האמנותית שלו. "כוורת" מאחור, הרכב חדש יוצא לדרך הנעורים החדשה. צליל סקסופונים מלווה שיר געגועים, גיל 16 רומן ראשון שמוביל לרומן שני. תשע בכיכר יום שישי. המוציאים לפועל את הפרק הזה בקריירה של סנדרסון הם גידי גוב ומזי כהן (שירה), מוטי דיכנה – גיטרה בס ושירה, דני פאר בקלידים, שלמה חממי – תופים והקשה. על הסקסופונים: מאיר שפייזר, זין בן, גרי רזניק.
מוזיקלית, הציגה "גזוז" קו של פופ מלודי מתיידד עטוף בעיבודים עשירים בתוספת סקציית כלי נשיפה. תפקידי השירה התחלקו בין גוב, סנדרסון ומזי כהן. רבים משירי הלהקה הפכו ללהיטים בתחנות הרדיו, ואלבומם הראשון, "גזוז", נמכר ב-70,000 עותקים. הלהקה הספיקה להוציא אלבום נוסף, לפני שסנדרסון החליט על פירוקה ב-1979.
"גזוז" הייתה נקודת המבט הרטרוספקטיבית של סנדרסון על הווי נעורים וגיל העשרה בסוף השבעים – בטקסטים השנונים, במנגינות קסומות. כמי שגדל על פופ אמריקאי, אין כמו סנדרסון לצבוע המוסיקה שלו בצבעי "נערי החוף" (הביץ' בוייז) בשיר על חוויות אהבה שמורות בסוד בגיל העשרה ("היא לא תדע"), שירים על אהבה מנקודת מבטה ("מילים יפות ללא כיסוי")
אני מקשיב ל-20 שירים של גזוז, דיסק כפול שיצא הרבה שנים אחרי האלבום המקורי עם "בונוסים".
להיט רודף להיט. סנדרסון כתב ל"גזוז" פופ חכם, משובח, והדגש הוא על פופ. המילים – אהבות נעורים שנעות בין עצבות להומור טיפוסי: "רוני" – על המאהב הנואש שמתחנן בפניה על נפשו הוא אחד הלהיטים היפים שנכתבו במוסיקה המקומית, והפעם בנימה של אשכרה כאב רומנטי – "רוני יש בטבע רגע של עצבות אך אל תתני לרגע להפוך למציאות"
"רוני" נשמע כשיר האהבה הכי "רציני" של סנדרסון, חרוז בקפדנות טיפוסית של פזמונאי שזה מקצועו, וסנדרסון הוא ללא ספק פזמונאי שחרוז ומנגינה חבוקים אצלו נפלא.
עשרים שירים במגוון טעמים, רובם טעימים, קלים לעיכול, מתוזמרים לעילא, מקסימים בפשטותם. זה מה שיפה אצל סנדרסון – הפשטות היפה.
שיר-סיפור חברתי בסגנון הכתיבה ההומוריסטי – "ציפי פרימו" – על מי שחיפשה עתיד באמריקה ובסוף סיימה בעבודה בצמתים ליד חולון. בהקשבה היום, אחרי העריכה הדיגיטלית שהצליל עבר, קולטים את עיבודי הפאנקי המצוינים לנשיפה וגיטרות. ואחר-כך הרמוניית הא-קפלה שפותחת את "לכבוד הקיץ" (חצי דקה) – שיר שאיכשהו מתקשר אל הביץ' בויז – אבל מהצד של חופים קיצים שטופי שמש.
נעורים הם בנות חומרניות – מנקודת מבטו של מי שנורא רוצה "להתחיל" עם אחת והציע לה ללכת לסרט על קזנובה ואפילו ניסה  לפתות עם ה"סטיישן" של אבא, אבל היא – בראש שלה רק אופנוע ואיך הכל נפל על "כוח סוס". מקצב מידטמפו במנגינה חד פעמית ובטון רך-נעבעכי של סנדרסון ה"לוזר", וגם כאן אתה חש בחיוך שמאחורי הקול.
דמיונו הקודח של סנדרסון חיבר תסריטים מוטרפים כמו "אמא ודני", מעין הנונסנס (בין סיפור יונה הנביא ונוח) שאפיין גם את "כוורת". וגם מעין שיר מחאה מחויך על מה שקורה ביום עבודה שגרתי של אדם שרוצה להאמין שהיום החדש הבא יביא משהו שהוא אינו יודע עליו. את "שיר עבודה" שרים גידי ומזי.
"היא התיישבה ליד הפסנתר" הוא אחד הסולואים הכי מפתיעים-מצחיקים של סנדרסון – וירטואוזיות של זמר המנסה להשיג את עצמו במהירות מהירה אפרופו ההיבט שלו על נגינה בפסנתר.
"חללית" – הסיפור האסטרונאוטי של סנדרסון על סרטי המד"ב שמתאים לילדים קטנים ומבוגרים עם טאץ' רומנטי – סולו של מזי בתזמור רוק פאנקי.
ואם חשבתם שהטון הדכאוני של גידי גוב בפתיח של "קפה בתחתית" הוא חריג בשירי סנדרסון, בא המעבר ל"ספיחס" ויוצר היפוך שובבי של 180 מעלות.
המוסיקה של "גזוז" מלאה במהלכים לא צפויים: תזמור המארש שמוביל "המנון ליום חול" ("ויבוא הים וכולם ידעו שכולנו בולגרים"), השירה ההרמונית השקטה החלומית בשיר הגעגועים "כחול ים תיכון" ("שטה הספינה אל הים/ וכחול יפריד בינך וביני"), המעבר לקצב והתזמור הפאנקיי לכלי נשיפה של שיר האהבה "גוביינא", סנדרסון משחק (מצחק) את ההיפוכונדר במעין מערכון-מונולוג בטון נעבעכי במנגינה המופלאה של "תה עושה לי סחרחורת". ועוד המנון פופ בסולו של גידי גוב "אה או" – על קשיים בכתיבת שירים ("נתקענו עם השיר/ כמו חתן עם כלה") וכששומעים את השירים 31 שנים אחרי –  מתגעגעים יותר לגזוז הזה, מוגז, מתוק, רומנטי, מחויך. הוי, כמה נעים להיזכר.

Gazoz The 20 Hits
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 − = 4