הם בדרך לקיסריה. איך לא – אחרי צרור קטלני מחניף כזה של להיטים. בוסקילה כבר היה שם עם שלמה ארצי לדואט של "עלש". עכשיו הוא יגיע עם שירי מימון. הקהל אהב, אוהב, יאהב. נוסחה מנצחת.
לפני למעלה משנה, במרץ 2010, שמעתי את הזיווג ברידינג. כמעט כל מה שנאמר אז נכון לתיעוד הזה שהוקלט בסוף אותה שנה (דצמבר 2010)
לפעמים אין לך מושג איזו קומבינה תוליד הצלחה. הרמת הגבה של אז שלוותה בשאלה מה לנסיכת הפופ ולטרובדור הזמר המרוקאי?. מה היא תשיר בערבית? היא שרה. והרמת הגבה התבררה כהרמת שווא.
דואטים הם לעיתים מקדמי הצלחה, משדרגי קריירה. שירי מיימון היא זמרת רגש מצוינת שיכולה לשיר גם בלי לחבור לשני קולות, אפילו כשמדובר בסלסול נשמה כמו של שמעון בוסקילה. כששומעים את התוצאה – מבינים את המוטיבציה. מתברר כי גם הקיטש של שיא הרגש יוצא להם טוב.
הערב הוא שיר הלל לדואט הפופ המיינסטרימי . חיברו חלק מהמיטב שלו לחלק מהמיטב שלה. שניהם ביחד, כל אחד לחוד, בסולו ובדואטים. למעשה מצעד פזמוניהם, והקהל כרגיל מגיע כדי לזהות את המוכר, ואם אפשר גם להצטרף. מי צריך "קונספט אומנותי" כשאפשר ללכת על טובים השניים בעיבודיו המשדרגים של עמית הראל. וכמו שכתבתי כבר אז: מבחינתי הקומבינה חשפה יותר את שמעון בוסקילה מאשר את שירי מימון. בוסקילה נפתח, משתף פעולה למופת, לא חושש מהשירים המתוקים שלה, וגם נותן את המיטב שבו ששיאו ב"יא מאמא", שמתחיל סולו וממשיך בדואט. אותנטי, קונטרה לזמר לאינסטנט הים-תיכוני.
שירי מימון מאז שפנתה לבוסקילה שיכתוב לה שיר לאלבום, מתרפקת על הקשר. יודעת לנצל אותו לטובתה זמרת מהוקצעת, יודעת להשתמש בקולה, לרדת, לעלות, לחלק אנרגיות, כן, שרה גם בערבית (נסלח לה) ולעיתים נסחפת מדי כמו בביצוע הצעקני לשיר המסיים – "לאן שלא תלכי".
בגדול, החבירה לדואטים מצליחה להזניק שירים אחדים אל פסגות הרגש, ורגש כידוע רץ לפני המילים, שרובן יותר מילים יפות ונשגבות מאשר רצף של מילים שמעבירות סיפור או תובנה. ובמילים פשוטות – קולות פעמונים שנפגשים בצומת רגשי וניגונם – פעימות הלב…
