ההופעה בהאנגר

The Doors הדלתות

האנגר 11
4/5

שאלתי חבר'ה בקהל (האנגר מפוצץ, סולד אאוט) מי הסולן במקום ג'ים מוריסון. נשבע לכם שמהארבעה ששאלתי – אף לא אחד ידע.
אז תרשמו: "ג'ים מוריסון" העכשווי הוא דייב ברוק (Dave Brock). הסיפור הוא שהפרונטמן שנועד למלא את החלל של מוריסון היה אחד  Miljenko Matijevic הקרואטי שהיה הסולן של להקת רוק אמריקנית קטנה Steelheart, אבל בסופו של דבר, הודיעה הלהקה כי מצאה "ג'ים מוריסון" מתאים יותר.
חשבתי לרגע: שני קשישי הדורז מול איש צעיר ש"מתחזה" לג'ים מוריסון. כלומר ManzarekKrieger מנסים להמשיך את ההצגה אחרי 40 שנה… תחי האשלייה, ומשלבים "גים מוריסון" צעיר יחסית. איך מוריסון המקורי היה נראה היום על הבמה הזו, כשהוא פחות או יותר בן גילם של מנזרק את קריגר – כבן 68.
איך נשמעים הדורז ללא ג'ים מוריסון? אפשר להוסיף שאלה? מה עושים כאן עדיין הדורז, 40 שנה אחרי שהסולן שלהם נמצא מת בפריז? ועוד אחת: האם רוחו המיסטית של מוריסון ריחפה על הבמה. לא סתם אני שואל. חבר'ה שילמו מאוד יקר על ההופעה הזו. מאות שקלים. אז שווה ללא מוריסון, גם ללא ג'ון דנזמור, גם אם השניים על הבמה הם אגדות?
הדורז לא הייתה דורז ללא הנגינה הוירטואוזית של ריי מנזרק בקלידים וגם ללא הצלילים האקספרסיביים של הגיטריסט רובי קריגר והגרובים הדינמיים שסיפק המתופף ג'ון דנזמור.
הערב לא הגדיר מחדש את הדורז. זהו הפורמט המקורי והישן של ארט רוק עם נגיעות ג'אז (אילתורים ארוכים עד 10 דקות), פופ ובלוז, הרכב שאינסטרומנטלית יכול להמשך לנגן גם בלי סולן, ובמילים פשוטות – נגנים שתרומתם להרכב הייתה חותם יצירתי.
ברוק מנסה להיות כמה שיותר קרוב למוריסון בגוון קולו, משחק את התפקיד. מרגיש מחוייב לדמות ולטונים של האיש והאגדה.. נגן הבס הוא Phil Chen, בקושי מוכר, עושה את העבודה, אבל ההבדל המשמעותי בין ההרכבים היה בעמדת התופים – של ג'ון דנזמור, Ty Dennis, שתיפופו רוקי מאוד, לעיתים משוחרר מדי ביחס לצליל הייחודי של דזמונד, שחותמו על ההרכב המקורי הוא אולטימטיבי, ככה שהדורז 2011 נשמעה בסדר, אבל אם נוסטלגיה, אז משהו בכל זאת חסר, ואני לא מדבר על מוריסון. לא אהבתי גם את יתר ה"אמריקניות" של מנזרק, שיצא בכל מיני הכרזות אנכרוניסטיות של "פיס אנד לאב" לזכר הסיקסטיז. בחייך, מנזרק, עברו הימים ההם. היום אתה עושה שאו על אגדות. די לנו בכך. לא חייבים להתחסד.
להיטים? בטוח שהיו מי שחסרו להם אחדים. אבל מ – Roundhouse Blues דרך Alabama Song (Whisky Bar) , When The Music's Over, Touch Me ועד Light My Fire הגיעו לא מעט המבוקשים.
Light My Fire. הרבה מציתים נדלקים. זה השיר שבשבילו רבים קמו על רגליהם כבר בשיר הראשון. מנזרק מניח רגל על הקלידים. מה הוא השתגע? בן כמה אתה? נו, באמת, או שאתה מתעקש להוכיח Forever Young ורץ אחרי המופע לקבל עיסוי בשריר שנתפס או שאתה ממש נורא מתגעגע לימים שלהקת רוק ניפצו גיטרות על הבמה.
The Doors? לא תאמינו למה שאני הולך להגיד לכם: אלה לא The Doors. אלה – Ray Manzarek & Robby Krieger of The Doors. מי שציפה ליותר – התאכזב.

The Doors בהנגר 11

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. הייתי בהופעה ואני חושב שהיה שווה כל שקל… שעתיים של קרחנה מוזיקלית!! כאחד שגדל על צלילים של הדורז מתקליטים\דיסקים וכו' – זה היה הכי קרוב שיכולתי לבקש… ג'ים מוריסון לא יחזור – אבל הדורז של 2011 בהחלט סיפקו את הסחורה שציפיתי לה… היתה חוויה של פעם בחיים!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן