יומן שישי ערוץ 2 שלח כתבת לעשות סיפור על "2 צדדים למטבע" – פרויקט גרסאות הכיסוי שיזם נדב ביטון בו זמרים אשכנזים מערביים מבצעים "שירים מזרחיים" ולהיפך – זמרים "מזרחיים ים- תיכוניים" מבצעים שירי (יענו) רוק. לביטון לא הייתה שום יומרה מוסיקלית או אמירה חברתית, אלא קאברים בעיבודים חדשים וביצועים חדשים – ממש לא משנה לי מאיזה מוצא הזמר.
בערוץ 2 החליטו שזה כן חשוב (המוצא), והפגישו לצורך הכתבה שלושה "זוגות מעורבים" כדי לנסות לייצר בכל זאת איזשהו סיפור עדתי ביוזמה יחצנית. לא ברור אם הכתבת שנשלחה ידעה מה היא רצתה לבנות: סיפור עדתי מאולץ, להוציא מהם משהו על אפליה, לומר משהו שאם לכתבת לא ברור, בטח לא לצופים הבוהים. מה שבטוח – על הפרויקט המוסיקלי לא נאמרה חצי מילה. ביקשו מהכתבת לחזור עם סיפור היא חזרה בלי כלום.
את ירדנה ארזי הפגישו עם ישי לוי. את קרן פלס עם משה פרץ. עלמה זוהר פגשה את יואב יצחק. הזמרים -"מזרחיים", הזמרות – אשכנזיות. אם הפרויקט המוסיקלי לא ייצר את ההפרדה, אנחנו בערוץ 2 נדאג לזה.
וכך פתח מגיש היומן יאיר לפיד את האייטם: "העולם מתחלק לשנים: חצי אוהבים רוק והחצי השני אוהבים מוסיקה מזרחית. אלה מבלים במועדונים בתל-אביב ואלה בהיכל נוקיה. לאלה קוראים משהו-פרץ, ואלה גדלו בקיבוץ"… משהו-פרץ. הבנתם מאיפה מתחילה אפליה?
אם זה לא מצחיק, זה עצוב. יכול להיות שמנחה אינטליגנטי, כמו יאיר לפיד, כתב את הטקסט הקלישאתי-סטריאוטיפי-מתנשא הזה? יאללה, נסחבק אותה באיזה פתיח…
הכתבה (נעם עמית), שהגיעה אחרי הפתיח, לא רק שלא הביאה סיפור אלא שומכלום. כתבה יחצנית נטו שפרט לניסיון להראות, שהעולם איכשהו עדיין מחולק לאשכנזים ומזרחיים, לא ידעה לאן היא הולכת וגם לא הגיעה לשומקום.
ישי לוי: "אני נהנה וגאה להיות שחור" (נו, באמת: רגש נחיתות עדיין, אחרי נוקיה, ההאנגרים, הקיסריות?) הכתבת ציינה גם, ש"הצד המזרחי של המטבע הפגין נוכחות מרשימה" במסיבת ההשקה של הדיסק שאליה לא הגיעו "האשכנזים", או, כמו שישי לוי אומר: "מחאנו להם כפיים, עשינו שירים שלהם, ולא יפה שלא באו לכבד… למי הוא התכוון, לארקדי דוכין של "מלנכולי" שאת שירו "מלנכולי" ביצע במסגרת הפרויקט? דווקא ארקדי הגיע להרמת הכוסית.
אתם מבינים "עשינו שירים שלהם". עדיין "שלהם". מה זה "שלהם"? האויבים שלך? ישי לוי, אתה חי לפני שלושים שנה. חוץ מזה: אם היה בודק, היה מגלה שלא מעט "אשכנזים" בפרויקט הם בכלל ממוצא מזרחי, אבל הוא בטעות מזהה את הז'אנר שלו עם המוצא, שזו בדיוק הטעות של כל הכתבה הזו מהפתיח של לפיד. מה, דודו טסה "שבפרויקט מייצג את ה"אשכנזי" הוא אשכנזי? או  "אהבה בת עשרים" של ז'ק ברל (שישי לוי שר) זה רוק? זה רוק אשכנזי? מישהו שמע על שנסון צרפתי. אבל אצל יאיר לפיד הדיכוטומיה של העולם: אוהבי מזרחית ומי שאוהב רוק. מבולבלים? אתם צודקים. מה לא עושים בשביל עוד קצת ריטינג ליומן.
ישי לוי שמח להיפגש עם  ירדנה ארזי באוטובוס תיירים. "איך לא נפגשתם עד היום?" שואלת הכתבת שאלת סרק, גם ירדנה תהתה "איך לא נפגשנו?" נו באמת: מה השאלה המטופשת: אלמלא הדיסק והיח"ץ , מן הסתם, לא היו נפגשים. לא הייתה שום סיבה שירדנה תפגוש את ישי לוי. היא לא שרה שיר שלו. לא נראה שהם חשבו בחייהם על דואט.
משהו על הפרויקט? אין סיכוי. ירדנה כמו מדריכת תיירים מסבירה לישי לוי איפה היה קפה פינתי בו ישבו "כל האמנים", וגם הוא נזכר, כשהאטובוס הגיע לכיכר רבין, שהוא הופיע ממש בשעה שהרצח התרחש. משהו על קיפוח? ירדנה מתגוננת כאילו היא הייתה בצד האשכנזי המקפח, "אני עבדתי קשה מאוד", היא אומרת – כאילו יש קשר בין עבודה קשה על קריירה, ובין קיפוח על רקע עדתי. 
קוראים לזה בבל"ט. ולזה אחראים לא הזמרים והזמרות, שכנראה בכל זאת רצו להגיע הביתה בשלום, אלא ערוץ 2 ושליחתו, שניסו לייצר סיפור לא מהנושא שלשמו התכנסו.
וגם התחסדות לסיום: עלמה זוהר: "המוסיקה שיש לנו היום בארץ היא פופ-ים-תיכוני. זה הפופ שיש כאן. היום אין מי שיצא נגד זה". עלמה, ציפיתי ליותר ממך: את צריכה ללכת עד עתיקים כמו יהורם גאון ונעמי פולני כאילו הם היחידים שיש להם אמירה על הז'אנר. מה קרה? ממה נבהלת? מה הפופוליזם הזה? את שרה פופ מזרחי?

 כשהרוק פוגש את הזמר המזרחי בערוץ 2 – הכתבה

2 צדדים למטבע – הפרויקט