אם הטקסט הזה הוא מימוש פסיכותרפי (של ריקוד) שעושה אותה "הכי מאושרת בעולם" – ניחא. אבל יש לי תחושה שדורון מדלי את הנרי לא התבקשו או לא התיימרו יותר מאשר למחזר את מיכל אמדורסקי לרחבות בעוד שיר אינסטנט.
מילים פשוטות: תן לקצב ללכת לפני המילים. הזמרת תדע כבר מה לעשות עם זה. מיכל אמדורסקי נוטפת זיעה (מאמץ פיזי) הודפת פחדים (מוסיקה כתרפיה), מתמסרת לצלילים ומרגישה מנצחת ו"בחיים", ולא חשוב לה שמסביבה כולם מסתכלים עליה. כמה אפשר להשתטות. (אולי להחליף את ה"חשוב" ב"מפריע" – דורון מדלי) אבל – הרי במקצוע הזה מאוד חשוב (הפעם המילה במקומה) שיסתכלו עליך.
אז מה הסיפור? אין סיפור. זו בעייתה של מיכל אמדורסקי: אין לה סיפור. הנרי הפעיל מכונת ביטים, חיבר מנגינה קטנה, ו"דאג" שההפקה המוסיקלית שנוגעת בטראנס לא תבליט מדי את השיר והזמרת. אולי טוב שכך. יצא מוצר דאנס קלאב עדכני שיפעיל את המפזזים ברחבות. לא בטוח שצריך לדרוש מאמדורסקי מוצרים מסוג אחר. זו היא, אלא אם כן תוכיח אחרת. התוצאה בסופו של דבר – לא יותר מסינטתית וקרה. אבל זו כבר דעת המבקר.