ביוני 2010 שמעתי את השיר הזה לראשונה כחלק מ"אורות" – הוא בלט ברגשנותו הגבוהה. שיר אווירה אישי, העלאת זיכרונות בינו לבין עצמו, זרם מחשבות שמתחיל שקט מאוד. אברהם טל מפתיע במשפט מוזר על "גברים שותקים נשים משתגעות" וגם על "ימים של בלבול בין מציאות וחלום", ו"שנינו כבר שנים במעגלים לא שוכחים את העיקר"
תובנה? עם הסינגל החדש מסביר טל: "השיר מדבר על המאבק שקורה בתוכי ועל הצעקה שאני מקים בכדי להתעורר ולהתנער מכל מה שמשאיר אותי כבול לכל שקר שהוא. "צועק בקול גדול ונזכר בעיקר וחוזר לעצמי"…
טל מטפס במעלה סולם הרגש במנגינת געגועים כדי להביע חוויה נוגה. הגם שהטקסט מעורפל, מצליח להביע סערת רגשותיו במוסיקה ייחודית, שבה ההפקה המוסיקלית העשירה היא חלק בלתי נפרד מההתפתחות המסעירה.
הביצוע הנוכחי הוא מתוך הופעה חיה מאד באמפי שוני. דרמטי מאוד. אולי אפילו קצת אובר דרמטי. אבל יש תחושה מאוד שהוא-פיו וליבו מנהלים דושיח אותנטי של הקשבה הדדית. הרגשנות אינה מן הפה לחוץ.  

יוצא אל הרחוב ונבלע בהמון/אשליות מרצדות, מיליון צבעים וריחות/שוב אותן שאלות מימים ולילות/ז כרונות מהעבר/ימים של עצבות מנסה לעלות/גברים שותקים, נשים משתגעות/את נעלמת ומיד אתה בא ומושיע
הרוח והחול בריקוד שלא נגמר/לא חושבים על המחר/כך שנינו כבר שנים במעגלים/לא שוכחים את העיקר