עיון ביקורת
לרכישה >>

הדג נחש , חומר מקומי (אמפי וואהל ת"א, 2004)

מוסיקה ישראלית

זה הולך ככה: מאז פלסטינה תחילת המאה, שומדבר לא קרה. המעגל חוזר לאותו מקום. הבשורה המרה יותר: שום דבר גם לא יכול להשתנות. עוד יום של חול בארץ הקודש עבר, ונמאס כבר לקטר.
"הדג נחש" ממשיכים לקטר ומזמינים את הקהל לרקוד את הביאוס. הם צריכים קהל שמח. אי אפשר סתם לשבת ולהקשיב (כמוני) הראפ של הדג מחובר למציאות המקומית. זו אינה פרשנות פוליטית. זה תיאור שאומר: חארה פה, אבל מה: בתוך החארה גם אנחנו יושבים. בתוך העם הזה אנחנו חיים.
את הכעס מריצים על פס קול של היפ הופ, גרוב שחור, אפרו קאריבי, רגאיי עם אלמנטים אתניים. זה מגיע לא רק לרגליים. תדמיינו שהדג נחש הציבו במרכז רחבת הריקודים מראה גדולה כדי להגיד: חבר'הס, תביטו ותרקדו. ומה-זה אם לא מהות ההיפ הופ. עצוב בלב, שמח בגוף. הראש עובד.

עם שלושה אלבומים "המכונה של הגרוב" "לזוז", "חומר מקומי" (החדש) שאנן סטריט ודי ג'י גיא מר כבר מכינים את זה מעורב ירושלמי: "בראשית", "מספרים", "לזוז", "שירת הסטיקר", "גבי ודבי", "חליפות", "צעצוע", "הכאפה המצלצלת", "לא פראיירים" ועד "הפה לפתוח", "אלהים שלי" ו"שביתה". אבל במיקס הזה מוותרים על כמה שירים בועטים, כמו למשל "עבריין".
הם רהוטים וברורים מבחינת האמירות. הם מהוקצעים מבחינת הגרוב ועיבודי הקצב. במפרט כלולים גם סרטוני וידאו. בין הגימיקים המוסיקליים הם הכניסו קישוט אתני יפה ב"חליפות", קול הנשי גבוה בסגנון הודי.
זהו קטע ראפ מחאתי על נבחרי העם והתקשורת שעובדים עלינו ביחד: "הם יודעים שזו ספירה לאחור עד הפיצוץ. החליפות לא שמות קצוץ".
לקטע ההודי הוזמנה ליאורה יצחק האקזוטית. היא אחת מתוך האורחים שעלו בערב הזה לבמה. אהובה עוזרי המיתית התיישבה לנגן בולבול טרנג, ג'וני הקטן עלה לעשות ראפ. 
די ג'יי גיא מר ושאנן סטריט לא סתם אופנתיים. הם משחררים דברים שבאמת מעצבנים, כולל אמירה לגבי מוסיקאים מתוסכלים בארץ ("הכאפה מצלצלת") , שמדמיינים הצלחה בענק בלי להתפשר על האמת שלהם מול המיינסטרים והאם.טי.ווי. ההיפ ההופ כאן, אומרים "הדג נחש", ואתם, המוסיקאים המתוסכלים, יכולים ללמוד מהדרך שלנו.
"הדג נחש" לא המציאו משהו חדש. אבל הם ניצלו כול אלמנט למתכון היפ הופ פוליטי חברתי מקומי, שיונק מסצינות FUNKY-SOUL של השבעים (חטיבת נשיפה כחלק בלתי נפרד) ועד הראפ הניו-יורקי של התשעים, פלוס נגיעות אתניות ושימוש אפקטיבי באלקטרוניקה. זה נשמע טרי, פריך נוקב, ושופע שמחת חיים. וכן, חייבים להודות ולהסיר הכובע – זהו היפ הופ ישראלי, כלומר לא כזה גרוב ניו-יורקי, אלא חומר מקומי שמעובד לאוזניים מפונקות שרוצות יותר מסתם היפ הופ.
קצת יומרני יהיה להגיד ש"הדג נחש" יצרו מסמך אנושי-מוסיקלי על המציאות המקומית. אבל אף אחד לא עשה את זה לפניהם ברמה הזו, (והיו מצויינים כמו שבק ס' ומוקי), כלומר בשילוב המדויק בין גרוב והיפ, סול-פאנק-ג'אז ואמירה.
לא פשוט לעשות חגיגה על הסמטוחה המקומית, לא פשוט להאיר הכאב והבלבול המקומיים בהיפ הופ אותנטי. "הדג נחש" בעזרתו האדיבה של יוסי פיין, עושים את זה, וגם מזמינים אתכם לרחבת הריקודים. תרקדו, אבל אל תשכחו איפה אתם חיים.

"הדג נחש", "חומר מקומי", ההופעה, עם שאנן סטריט, די ג'יי גיא מר, שלומי אלון, יאיא כהן אהרונוב, דודוש קלמס, אמרי בן עמי, "אטרף" משה אסרף. נגנים אורחים: יאיר סלוצקי (טרומבון), מתן גוב ארי (חצוצרה), ירון מוהר (סקסופון) אמפי וואהל ת"א

הדג נחש – חומר מקומי

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 + = 9