אני לא סופר את הפעמים שראיתי את דאלארס. הרבה. מי שחושב שהוא ממשיך להיות קונצנזוס מקומי – צודק. מי שחושב שקונצנזוס מקומי כמו דאלארס מפוצץ קיסריה כמו פוליקר, צריך היה להגיע ברביעי בלילה לקסריה כדי להבין שלא. היו "קרחות".
מה קרה? פוליטיקה? שטויות. כמו שהוא אוהב את הקהל המקומי – הוא פרו ישראלי. כמו שהקהל אוהב אותו – אין סיכוי שביקורת שלו על מדיניות ישראל תפגע בו.
למי שלא הגיע – שיגיע הערב לשמוע דאלארס מחובר לחמישים וחמישה נגנים רוסיים שמנגנים בללייקה ודומרה ומצטרפים לבוזוקים ולבגלמה. איך חוברת מוסיקה יוונית לרוסית? – קלי קלות. יש אפילו ערך מוסף לתזמורים. ויורגוס – אל דאגה, נשאר יורגוס דאלארס הגדול, היווני, האוניברסאלי. שיר בעברית ("שי" המוכר מ"הפרברים") רומנסה – "אברה טו פוארטה קרדה" ועד "עיניים שלי".
מה נשתנה ליל הקיץ הזה מלילות אחרים? קיסריה ודאלארס כרגיל נועדו זה לזה. תפאורה טבעית. ריח המלוח הים-תיכוני, צליל הבוזוקי הנישא ברוח, והבלוזיסט היווני ששר מהלב. כמה המילה "לב" קובעת אצל דאלארס. שירי העצב והכפיים, שירי המחאה והיגון. פצעי האהבה והגעגועים, והשמחה הבלתי נמנעת. והקהל, כרגיל, בא בשביל הכפיים, למרות הדמעות. משלמים בשביל השמחה, לא בשביל הכאב. רק את הדבש לוקחים מדאלארס. הקהל רוצה לרקוד את שיר העצב.
זה הרבטיקו, הלייקי מוסיקי העממי, השיר הצועני, הלטיני, הספרדי. הרומנסה. בוזוקי ובגלמה וכל תזמורת הבללייקות הקולחת וגם זמרת אורחת בשמלה צהובה ששרה נקי ויפה בלי רבע מניירה. קשה לשרטט גבולות. פה אין הרבה מקום להפתעות. דאלארס לא צריך להציג את הלהיט החדש במצעד או להתעדכן. האנשים בשולי החיים הם אותם האנשים, העניים, העשוקים. פצע האהבה השרוטה לא נסגר. דאלארס נשאר עמוק בתוך העולם הזה, במוסיקה הפאגאנית ,הים-תיכונית, לא רק כקלאסיקן של המוסיקה היוונית העממית, אלא כזמר שהאהבה לשיר העממי לוקחת אותו לכל הארצות שבהן זורם דם ים תיכוני ולטיני.
דאלארס אינו מוחק את השנים, כמו שמוטיב השיר העממי אינו נשחק עם השנים. שירי הכאב והמחאה ואותו פיוט עממי נצחי ואוניברסאלי. מלודיה יפהפיה בצד קצב סוער, הסילסול, התפילה. זה העינים שלו, הלב שלו, הנשמה שלו. של יורגוס דאלרס. החיספוס שהופך בטונים הגבוהים לסילסול צלול, שיש בו תהומות של עצב, אבל יותר מתוק ממר, יותר אנושי מאירוני, מלודיה שנשפכת ממנו בקלות, ושאינה יכולה בלעדי הקצב, והעיבוד שנובעים מאווירה מוסיקלית ים-תיכונית, שמשרים הנגנים והמלווים.
דאלארס מפזר פשטות כובשת, אצלו הכל יוצא למעשה מצניעות, וזה אחד מסודותיו הגלויים. צניעות יפה. לא צריך לדבר על זה. צריך לשמוע, ומי שניסה להכניס פוליטיקה לכל העניין – פשוט אינו מבין מיהו דאלארס ואיזה יחסים מיוחדים יש לו עם הקהל המקומי.
נגנים: יורגוס מציקאס – GIORGOS MATSIKAS – בוזוקי , אנדראס קאראנדיניס הבן ANDREAS – KARANTINIS – בוזוקי, ואסיליס קטנזוגלו – VASILIS KETTENZOGLOU – גיטרה , פטרוס קורטיס – PETROS KOURTIS – כלי הקשה , אספסיה סטרטיגו – ASPASIA STRATIGOU זמרת ליווי
צילום: מרגלית חרסונסקי
יורגוס דאלארס – שי
8 תגובות
גברת עזריה היקרה. הייתי בהופעות קודמות של דאלאראס בארץ ועל פי מה שנאמר בתכניות של שמעון פרנס בשבועות טרם ההופעה ניתן היה להבין אלו סגנונות ישלטו בהופעה. אולי ידך משגת, אך אין באפשרותי לשלם 300 ש"ח ויותר עבור כרטיס להופעה. אין צורך לספר לך כי ביוון לא לוקחים מחירים כאלה להופעה, אלא 15-20 יורו! נכון "שמחתי" שלא כל הכרטיסים נמכרו, וקיוויתי שזה יאותת לאמרגן להוריד את מחירי הכרטיסים שנותרו ברגע האחרון, מה שלא קרה בפועל. טוב שהיה שידור בגלי צה"ל ובדיעבד טוב שלא רכשתי כרטיסים להופעה, כי ממילא זאת לא הייתה מוזיקה יוונית אותנטית, וסביר שבגלל הציפיה שכך יהיה, אוהבי המוזיקה היוונית ה"אמיתית" השאירו את היציעים קרחים. אני לא בא להופעה כדי לשמוע שירים בעברית/לדינו לצרכי חנופה לקהל המקומי, שרק מבזבזים זמן בו הזמר יכול היה לשיר עוד שיר ביוונית. אתה רוצה ל"כבד" אותנו בתור אורח בארצנו – מדוע שלא תשיר מבחר שירים של רוזה אשכנזי, סטלה חסקיל – שתיים מראשונות זמרות הרבטיקו, שהיו יהודיות. הרי גם בזכות תרומתן של 2 זמרות ענקיות אלו נבנתה כל הקריירה של זמרי יוון. בהמשך לקביעתך "מדאלארס אף פעם, לעולם, ובשום מצב, לא מבקשים שירים כבקשתך" – מישהו בכלל חשב על זה? בלי קשר אם זה דאלארס או אחרון הזמרים המתחילים, ברור שלא מבקשים שירים כבקשתך באמצע הופעה, אבל מי שמביא אותו לארץ יכול להסביר לו מה אוהבי המוזיקה היוונית האותנטית בארץ מעדיפים (כמובן לא שירי "סקילאדיקה" ושירי הבכיינים). דרך אגב, אם מציצאניס הקהל יכול היה לבקש שירים באמצע הופעה, אז על אחת כמה וכמה זה לא יהיה פחות מכבודו להענות לבקשות כאלה מקהל מעריציו.
דרך אגב, תמונות מעולות! יופי של צילומים הידד לצלמת
יהושוע יקר,
את הסיבה הראשונה אפשר לקבל ואפילו להבין.
הסיבה השניה שציינת הותירה אותי פעורת פה.
לא זכור לי בשום מקום שבשעת מכירת הכרטיסים למופעים של דאלארס צויין היכן שהוא מה הרפרטואר שהוא ישיר לכן לא יכולת לקבוע שלא תבוא. אלא אם כן החלטת להמתין לשידור שהועבר בגלי צה''ל על מנת להאזין לשירים ואו אז להחליט אם לרכוש כרטיס בדקה האחרונה. קשה לי להבין באיזה רגע בדיוק החלטת לא לרכוש כרטיסים.
כך או כך החלטתך היתה שגוייה ומצערת גם משום שהשידור שהועבר בגלצ, טכנית, לא היה באיכות ששיקפה את הצמרמורות שדאלארס העביר בקיסריה וגם משום שמדאלארס אף פעם, לעולם, ובשום מצב, לא מבקשים שירים כבקשתך.
לגבי המופעים "אפיירומה" לאומנים יוונים כבמבקאריס וציצאניס או הרמבטיקו – אלו לא יצאו מחוץ ליוון אבל זה רעיון אדיר מצידך!
לא הלכתי לראות את דאלארס משתי סיבות:
1. מחיר מופרז מדי לכרטיס ובטח אם אתם באים בזוג.
2. השירים והבלדות הללו אינם רבטיקה או לאיקה טובה. הגיע הזמן שהופעה בקיסריה תהיה ארוכה יותר ותכלול את מיטב שירי הרבטיקה, לאיקה, ניסיוטיקה ודמוטיקה. יש לא מעט אמנים יוונים כמו אלני טצליגופולו, שלישיית טריפונו, מנוליס מיציאס, מריו, באסיס, אנדראטו, קוניטופולו ששרים שירים אלו. למה דאלאראס לא עושה בקיסריה מופע של שיריי במבאקאריס וציצאניס, כפי שעשה ביוון? למה במקום מוסיקה יוונית אוטנטית אנו צריכים לשמוע רומנסות ספרדיות, שירים דרום אמריקאיים מתורגמים ליוונית? למה לא משאירים מקום לפני הבמה כדי שאנשים יוכלו לרקוד חאספוסרביקו וריקודים אחרים?
כל מי שלא הלך לראות לפחות מופע אחד של דאלארס העניש את עצמו בלבד.
בימים טרופים אלו, כאשר המוזיקה היוונית עוברת טלטלה קשה מאד כאשר חברות התקליטים ניסגרות בזו אחר זן והאומנים מציעים מוזיקה רדודה נטולת איכות, אנו צריכים להודות למשה יוסף שמביא לנו את דאלארס עם קולו האלוהי והמוזיקה האיכותית ביותר. זו לא רק חוויה מוזיקלית בלבד. יש בדאלארס משהו כל כך מהפנט וכשהו על הבמה הוא הקוסם ואנחנו המהופנטים.
שהוא ימשיך לדבר שטויות ואנחנו ניקח ממנו רק את המעולה שבו כל עוד מתאפשר לנו.
מי שהכניס פוליטיקה זהו בעצמו ולא אנחנו. אתה בא ממקום אחר של הערצה ואהדה לזמר שהוא בהחלט גדול אבל למה לו להכניס פוליטיקה לפני שהוא מגיע להופעה בישראל שהיא לטענתו מדינה "פשיסטית" . תלמד את החומר לפני שאתה אומר לנו "אל תערבו פוליטיקה". בגלל מה שהוא אמר אני נמנעתי מלרכוש את האלבום האוסף שיצא עכשיו.
כמעריצה של דאלארס הייתי בשלוש הופעות שלו בארץ וכל הופעה הייתה מהנה יותר והאולמות היו מלאים, אך לצערי הרב הפעם לא הלכתי (ממניעים כלכליים). עצוב לראות אמפי חצי ריק
מי שלא הספיק, שיקנה. חבל לפספס. הייתי לפני המון שנים לפחות פעמיים ולא נס ליחו…. נהדר ומלהיב