ג'אז ישראלי? לג'אז הישראלי החדש קוראים אם תרצו "אבישי". אבישי כהן אחד (הקונטרבסיסט) מנסה להגדיר לעצמו כמה שנים מנין הוא בא. אבישי כהן השני (החצוצרן) מחפש את זהותו בג'אז. שני האבישי מסמנים את הג'אז הישראלי העכשווי, הפתוח, המלודי, המתקשר.
ג'אז ישראלי זה לחזור הביתה, ואין כמו הרביעיה  Third World Love , שאו-טו-טו היא בת 9, לחזור הביתה –  כי יש לה על מה לספר.
בזאפה הרצליה הם התרגשו למשש דיסק חדש Songs and Portraits, שיצא שעה קלה לפני שעלו לבמה. הם גם שמחו להיפגש שוב לנגן ביחד לייב אחרי תקופה ארוכה (שלא ניגנו ביחד) 6 קטעים מהחדש, ולהוכיח שוב בסופרלטיב – שהם א. הרכב הג'אז הכי ורסטילי שצמח כאן מאז נשמע בארצנו אלתור הג'אז הראשון ב. שהם מתחברים על רקע היכולת לנגן מוסיקה מקורית שהיא סך כל ההשפעות והמסורות שהביאו אותם הלום + השמיים הם הגבול. יש גם "ג" אבל בואו נציג אותם.
יונתן אבישי – פסנתר, שירה, אבישי כהן – חצוצרה, עומר אביטל – בס, עוד דניאל פרידמן – תופים וכלי הקשה. ארבעה נגנים יוצרים ישראלים, שמדי כמה שנים פוקדים את המועדונים המקומיים לא רק להנות לנגן ביחד על הבמה, אלא גם לתת לעצמם דרור יצירתי בחי.
Im Ninalu שפותח את הדיסק, היה הקטע הרביעי בערב. מנכסי התרבות של המסורת התימנית. לאן הם לוקחים את זה – יעידו האוזניים השומעות. הפלגה למחוזות שונים, מדי פעם קפיצה חזרה הביתה כדי להבין מנין באו. לא, הם לא הביאו לבמה תוף פח. המסורת נשארה ברקע. הליריות (פסנתר, חצוצרה) של ההרכב במרכז. Third World Love אינה מנסה לייצר World Music, משהו אתני במוצהר, אבל היא בהחלט הג'אז החדש שנפתח, שאינו מקובע למסורת אחת.
אבישי כהן – חצוצרה עם זקן הרצל עבות (צלמי ג'אז יתמוגגו) ניגן את יצירתו החדשה – Song For Dying Country. כיוון שג'אז נטול מילים, אני יכול רק לנחש שזה שיר געגועים. אני מקשיב פעם שנייה מהדיסק לזרימה המופלאה של האבישי שליד הפסנתר – יונתן אבישי. האלתור של אבישי כהן בחצוצרה מראה שהוא אכן מתחיל לגעת במקומות הגבוהים ששייכים לענקים בכלי הזה.
ענקים? עומר אביטל כתב את Sefarad. תנו למטענים האסוציאטיביים שלכם לנסות למקם את הצלילים על מפת המוסיקה. או : צאו לטיול. תגיעו גם לארצות דרום אמריקה. החצוצרה מנגנת מנגינה שנדמה לך ששמעת אי פעם, האם חזרנו למוסיקה הלטינית של הפיפטיז, שדות הרומבה והפסדובלה? אביטל נתן לדמיון היצירתי שלו להוביל את ההרכב למחוזות שהם שיר געגועים. כעבור 9 דקות ומשהו אני עושה repeat בשלט. זה קטע מלודי משכר.
Abutbuls? ממש חזרה למילייה המקומי. לפי המוסיקה שנפתחת מאוד דרמטי – לא בטוח שההשפעות המזרחיות הם המוסיקה שמביאה את המוני ישראל לנוקיה, אבל המהלכים האורינטליים מתנקזים לג'אז בצורה גאונית. האלתור לוקח לאותה הפלגה מוסיקלית, שמותירה את בסיס הבית הרחק הרחק מנוקיה.
ומשהו עצוב שאכן נקרא Sad Song או: The Immigrants Anthem. עומר אביטל משדר את תוגתו בקטע הכי מלודי-תחושתי בערב הזה באמצעות חצוצרתו הנוגה של אבישי כהן וקלידיו ההרמוניים של יונתן אבישי.
מילים לא יחליפו צלילים של "שירים ופורטרטים". האלבום וההופעה הם תעודת הזהות המוסיקלית העכשווית של הנפשות הפועלות המרכיבות את ההרכב שמתכנס כשיש לו על מה להצהיר. ל – Third World Love יש כבודה מוסיקלית חדשה מלהיבה.

קטעים מהמופע