Bad Love, ההופעה אורחת: נינט טייב

The Walking Man

בארבי תל-אביב
4.5/5

"דה ווקינג מן" חזר לבארבי. כבר הייתי איתו במקום הזה, ספטמבר 2009, אנחנו בפרק ב'. הוא אינו סגור על כך – מדוע חייבים בכורה וכל הטררם. מה הכאב הראש הזה של להופיע. לחיים קשים יש מחיר, יודע גם האיש שמאחוריו, מלפניו ומצדדיו, שפותח ב- To Be Popular. בימינו, אם לדייק, קוראים לזה תג מחיר. רוצה להיות פופיולר? – תשלם. כמה? כמה טוב שאני צריך רק לכתוב.
גלעד כהנא, האיש שמאחוריו (של הווקינג מן) ישלם, אבל גם ינסה לנטרל השפעות שליליות של ערב בכורה. מה יעשה בלי הציניות שלו, תרופה מנטרלת השפעות שליליות של ערב מעיק. עוד תרופה: קוראים לה נינט טייב. היא הייתה לשמאלו כל הערב. כמה טוב לו. נדמה לי שהאיש המהלך אינו נראה אותו איש מהלך נכון לשלהי 2011 ללא טייב. היא עשתה ממנו להקת רוק. יכול להיות שהגזמתי, אבל לגברת נינט יש נוכחות של רוקרית. לזכותה או שלא לזכותה ייאמר שהיא השתדלה לגנוב לו כמה שפחות. שהערב יהיה עדיין one man show. מקטע התודות בסיום, יכולת להבין שלכהנא יש בעיה, שכל כך הרבה אנשים מקבלים קרדיטים על דבר שהוא שלו.
מחויט ומעונב. באנגלית (קטעי קישור בעברית), זה נראה יותר טוב (מחויט ומעונב). סיבת ההתכנסות? איש אחד שמנסה לשרטט חוויות וביאוסים של אדם אורבני בזמננו. המשך קורותיו-סיפוריו-הרהוריו של האיש המהלך, ובו יסופר על חקר הצדדים האפלים שבאישיותו ובחייו. אין כמו אהבה עקרה לייצר אופל. באנגלית זה נשמע נכון. בעברית – אין זכות קיום. האופל קיים בטון החדגוני והמנסר (מזכיר משהו את סמי בירנבך במינימל קומפקט) – שהוא חלק מהנרטיב הקודר-מנוכר-מלנכולי. שומר מרחק, קר, אפילו תלוש.
טקסטים מרים, טון מנוכר, לעיתים מחויך. סינגר סונגרייטר שבוחן בכמה עיניים את יישותו-זהותו. נינט שרה על יחסי אהבה-שנאה ב – My Game, ומסיימת בזעקת "אני לא רוצה לגמור".  בהמשך תצטרף ל – Bad Love. האיש המהלך, מספר כמה רעה היא האהבה הזו (שהוא שר עליה) מכל בחינה, וכמה לא בריא לפתח כלפיה רגשות שליליים. מה חדש? אין חדש. זה אינו אומר שהמצב אינו ממשיך להיות חבלה רגשית.. החבלה הרגשית משודרת מעין צוחקת-בוכה של האיש במרכז גם בצורה מדוברת. כהנא הוא דוברו של The Waking Man על מדרכות העיר והחיים.
צליל עשיר, אינדי רוק משובח. ההרכב העניק לכהנא ולנינט את התזמורים החוברים לטונים הסרקסטיים. כולל צליל החצוצרה של ספי ציזלינג בשירים אחדים.
אני אוהב את ה"ווקינג מן" של כהנא דווקא משום שהוא אינו סוחב אותי לריגושים צפויים, אלא במהותו-הוא קברט רוק מנוכר וסרקסטי. וגלעד כהנא הוא האיש הנכון לזה. נינט אמורה להעניק "צד נשי" מרכך, אבל בטונים האלה היא ראש אחד עם האיש המהלך.

שירים: To Be Popular, Darkness Illuminates, Lifegaurd, Almost, Schnitzel, Only Me, Bad Love, In Love With TV, My Game, So Much More, Security Man, dancing, Hound, So Happy

משתתפים: גלעד כהנא – שירה, נינט טייב – שירה גיטרות, יהוא ירון – בס, אסי בן סימון – גיטרות, גיורי פוליטי – תופים, לוי בן ברוך – קלידים. ספי ציזלינג – חצוצרה.

The Walking Man בארבי 2009

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. בוטות שאינה גובלת בבהמיות,השיר בפירוש פורנוגפי ולא ראוי לשידור אלא בשעות מאוחרות …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן