צמחה כאן להקת מטאל-פולחן ישראלית מסעירה (אהודה בעולם הערבי, הטורקים מתים עליה) במשך שנים, אבל כמעט לא הרגשנו בקיומה. היא כבר בת 20. איך זה שעד היום, לא קיבלנו ממנה מופע איצטדיונים? פעם ראשונה באצטדיון מקומי הייתה כשאורפנד לנד חיממה למטאליקה.
התיעוד ברידינג 3 של "אורפנד לנד" בא אולי "לעשות צדק", כמאמר הקלישאה, אבל אני לא מרגיש שהיא "מקופחת": הקהל אוכל את הדאווין של מטאל ליתורגי בהתלהבות לא מרוסנת. תמהיל: דציבלים, פסוקים מהמקורות, מהתנ"ך, מהקוראן, ועד הנחת תפילין בפרומו. ההתנהגות של הקהל חילונית לחלוטין. היא "דתית" במובן של פולחן, ואורפנד לנד היא הרכב שמייצר ומוכר פולחן במודע, ומי שיגיד זה מסחרי – לא אתעמת איתו.
באחד מרגעי הערב שואל הסולן המקועקע קובי פרחי את הקהל – "איך השמלה שלי?" איך זה שהיתה לי תחושה שהוא צוחק מעצמו. למעשה, גילה הכוונה שלו להציג דימוי בקונטקסט "תנכ"י" – של הפולחן שאורפנד לנד מנסה לייצר. "הדרך לשלם", שצולמה ברידינג, מובילה למרכיבים של הפולחן. הניסיון לחבר מטאל דת ודאת' מטאל עם מזרח תיכון, דת ומוסיקה מזרחית. הגימיק מוליך כל הדרך ל – The Road To Shalem, ויש לנו כנראה עסק עם מיתולוגיה כנענית, שמעניינת כקליפת תפוז עבש.
The Road To Shalem הוא די.ווי.די כפול, הראשון מסוגו של אורפנד לנד המתעד את ההופעה והתופעה מה-3 בדצמבר ברידינג 3 תך-אביב, שציינה 20 שנות פעילות. בונוסים-סוכריות: הופעות אורח של יהודה פוליקר (מה לו ולהם?) וסטיבן ווילסון (מי שגם מיקסס ואף ניגן קלידים באלבומם האחרון) מי שירצה יוכל לרכוש גם את מהדורת הדי.וו.די + הסי.די של המופע.
תכינו כורסה, ותפנו כמה שעות אם אתם בראש לצפות בלהקת פולחן דאת' פרוגרסיב מטאל מידל איסט ישראלית. מוסיקה ימנית (שלומית לוי ב"נשיקת בבל"))  אם אתם עם מערכת סראונד תקבלו כמעט את הדבר האמיתי, תחושה של לייב. באנדרסטייטמנט – אני לא משליך נרות על המזבח של אורפנד לנד. לא קונה את הגימיק הריליגיוזי, לא מצטרף אל מעגלי הרוקדים, אבל מתרשם שמדובר במקצוענים מכל בחינה של אימוץ הז'אנרים הרלוונטיים לתמהיל רוק מלודי ייחודי.
הדיסק הכפול הוא צילום-תיעוד מרשים מאוד של התופעה ושל הפולחן. הצילום, העריכה והסאונד מכניסים לעומקה של חווית הלייב (מצלמה בתוך תופים, קהל באקסטזה של ריקודי מעגלים מוטרפים) למי שאורפנד לנד היא בשבילם ריגוש.