מאז שהתרוצצתי איתו לפני איזה שלושים שנה בתחנה המרכזית הישנה במסגרת כתבת תחקיר על שוק הקסטות (פעם קראו לתקליט מזרחי – קסטה), לא יצא לי לשוחח עם בועז שרעבי. למה? בעוונותי, נטלתי את עט/ מקלדת המבקר, ומאז הלכו והתמעטו הראיונות והפגישות האישיות.
על כן שמחתי על פגישתנו בבוקרו של יום באווירה סוזן דללית נעימה. בועז שרעבי אפוף בבנו האהוב ויפה התואר, קיבל משבצת בפסטיבל הפסנתר מארח הקרוב. נטלתי את תוכניית הפסטיבל לברר האם אנחנו הולכים לקבל את בועז ליד הפסנתר בעיבודים חדשים למיטב להיטיו.
אז ככה: מיטב הלהיטים יהיו שם, אבל ליד הפסנתר ישב ירון בכר. בועז יעשה את מה שהוא יודע לעשות בדרך כלל נפלא – לשיר. מה בכל זאת יום מיומיים? "עיבודים אינטימיים"? (בתוכניה) נו, מעולם לא חשבתי ששרעבי עושה הסבה לז'אנר אלטרנטיבי.
חוץ מזה? הכל בסדר. או כמו שאומר השיר: "אצלי הכל בסדר / ולא חשוב אם לא אמצא תשובה, / אצלי הכל בסדר, / היום כבר לא מתים מאהבה"
תלוי על איזו אהבה מדברים. תסתכל על אהבת אב ובנו. טפו. מלח לא יזיק. מוסיקה?אני מעריך שנקבל גם את אותו הזמר בלי אקספרימנטים, שזה אומר לב ונשמה. ושירים יפים.
לחצו לראיון.
בועז שרעבי – ראיון קצר
