אהבה. אלא מה. אהבה ושברונה, אהבה ויגונה. אהבה על רקע רגיעה מזויפת. לירן דנינו מקונן. גברים בוכים. עוד פעם כוכבים. עוד פעם ירח. אילו יאיר עזר לא היה נעזר בהם (בירח ובכוכבים), היינו מקבלים טקסט פחות מרוח. יש כאן שורה פשוטה: "אני אתן הכל,/ אם תתני לי קצת יותר". זוהי שורה ארצית, לא חייבים להביט מעל העננים ולקבל חוות דעת של כוכבים.
המנגינה והטון של לירן דנינו ישמשו עלה לפגמי השיר. דנינו מאנפף קול דרמטי תחושתי לעמקי תוגת אהבתו. ההפקה בקווים אקוסטיים מיטיבה עם השיר. המוסיקה והטון הרגשני הזכירו זמר שאהבתי בשבעים – דמיס רוסוס (שהיה אמור להופיע כאן בשנה שעברה)
מה קרה לדור המוסיקאים והזמרים של ימינו שממשיך לשגר מתכוני רגש נוגים ונוגעים בנוסח השבעים? אבל בשורה התחתונה – דנינו יוצא מזה טוב.
את כל המילים היפות,/הייתי רושם אם הייתי יודע/לקרוא אותך בין השורות
בורחת תמיד לאותו המקום
עולם מאבד את עצמו,/ אנשים מחפשים רגיעה מזויפת/ואת ביניהם לא תגיעי רחוק,
תסתכלי עליי…
אני אתן הכל,/ אם תתני לי קצת יותר/ איך הזמן עובר/ הכוכבים אמרו / שאיתך זה יסתדר
רק בסיפור אחר
עכשיו מתחיל מהסוף/ ומגלה שנשארתי לבד/ ולך אין את מי לעזוב/ והחיים עברו ליד
אז אני קם והולך/ אל תוך לילה אחר/ מביט גבוה מעל עננים/ ולירח מספר
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
3 תגובות
כמו תמיד גדול. קול נדיר מחכה לעוד שירים שלך
אתה משעממםם !!
משעמם