עיון ביקורת
לרכישה >>

אריק לביא , אנקש (מילים: נתן אלתרמן לחן: סשה ארגוב)

שירים ישראלים - הגדולים ביותר

אנחנו מכירים את הגרסה של אריק לביא ל"אנקש" שירו של ברטולד ברכט בתרגום-עיבוד נתן אלתרמן. נזכרתי בשיר כששמעתי גרסת פסנתר של ישראל ברייט. האינטרפרטציה של ברייט מיוחדת, מטעינה מחדש את הבלדה, את הסיפור. בבלדה של ברכט הדמויות הן חנה קאש וג'י קאנט, המכונה ג'ק סכינאי, ואצל אלתרמן – אנקש והנס הנבלץ  ההבדלים הם בסביבה ובאנשים: אצל ברכט הסיפור עוסק בחנה קאש על רקע הכרך הגדול. הגיבורים מעורים בסביבתם – השריף והחלבנית מתעניינים בגורלם. אצל אלתרמן המרחב מצטמצם לנמל ולמלחיו המזדמנים,' והעלילה מתמקדת בשתי הדמויות בבדידותן. הבלדה של ברכט מפריכה את דבריו של השריף על הגבר, שהוא 'נבל ופרחח', ואילו עיבודו של אלתרמן מאמת דברים אלה. כתוצאה מן העיבוד, התימטיקה של הבלדה הפזמונית האלתרמנית שונה מזו של הבלדה של ברכט.
המוסיקה הייחודית של סשה ארגוב היא שנסון ישראלי, שהתאים ככפפה לסגנון השנסוני-בלדיסטי של אריק לביא, שהפך את השיר לאולטימטיבי. אין זה אומר שאין מקום לביצועים ופרשנויות נוספות. לראייה – ישראל ברייט שמעניק לשיר מימד תיאטרלי יפהפה (וידאו למטה)

מעיל אפרורי, סוודר צהוב /עיניים ים קודר / לא בית לו, אם רק שיער לרוב / שחור וצונח ירוד ושטוף והתפזר
זאת היתה אנקש עוללי המתוק / ג'נטלמנים קיבלוה בזול / אם היה בה דבר שאיננו כחוק /אלוהים חטאותיה ימחול.
לא היו לה שמלות, גם פרווה / לא היתה וגם לא חרוזים לצוואר / ובעיר הגדולה בלילות שוטטה
מרחוב לרחוב כגוויה אבודה מוצפת בנהר.
היא ניקתה מיין ג'ין כוסות ויסקי והוק /את עצמה לא ניקתה מעולם / אבל יש לשער עוללי המתוק
שהיתה נקיה מכולן.
בלילה ההוא נכנסה אל הבאר / עיניה ים קודר / הם ראו שם את הנס בעל עורף הפר / את איש הסכין, את אימת הפרבר / אותו ולא אחר.
וכשהנס הצטעק והריע בקול / ותקע בה עיניים עד בוש / רעדה אנקש עוללי המתוק / רעדה מכף רגל עד ראש.
חתונה שכזאת לא ראה הנמל / מלחים השתכרו שם בלי סוף / הידד והידד מיסטר הנס הנבל / עובר את כולנו, חבל לא חבל / וזונה מזונת החוף
ובבוקר המשיכו לישון ולשתוק / אף הקיאו מתוך השינה / הנה כך אנקש עוללי המתוק / היא עם הנס אהובה התחתנה
אגרופו לא היה מהחומר הרך / הוא ידע עניינים לסדר / הוא היכה על הראש והראש לא צנח
כואב, אין דבר הוא אוהב אותי כך / הוא יאהב אולי עוד יותר
וכשבאה משלחת מטעם החוק / להוביל את הנס לגרדום / אז בכתה אנקש עוללי המתוק / והן היא לא בכתה מעולם
על צוואר הנידון מניחים עניבה / ושומעים לרצונו היחיד / הביאו לכאן את אשתי היפה / אמרו לה כי הנס ילטפה לטיפה חזקה מתמיד.
היא הרכינה הראש והראש לא נסוג / הוא נופץ באגרוף הגדול / זו היתה אנקש עוללי המתוק
אלוהים חטאותיה ימחול.

דירוג:
וידיאו:
ישראל ברייט ואריק לביא אנקש
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 − 6 =