"זו הרגשה מוזרה, להיות בחיים / כשאני יכול לחוש כי את קרובה / כזה רעיון טיפשי, להשתמש במילים / שתיקה גורמת להרגיש כל כך בטוח./בואי כבר בואי כבר/ אתה לא יכול לטעות / זה במרכז עמוד השדרה שלך / בואי, בואי / זה קורא הביתה / יש לי בפנים מקום בשבילך"

הטון, הקצב המנגינה הם מונודרמה צובטת של יהלי סובול, טון נוגה מלא רגש, דרמה רבת תשוקה וגעגועים אבל מאופקת, מעודנת מאוד. המוסיקה, הקצב וההפקה שומרים על מתח אפלולי יפה. גם אם אדלג על הגדרות, זה אחד משירי הרוק האלטרנטביים היפים שנוצרו ע"י יוצר ישראלי. מדוע הם חיכו כל כך הרבה להוציא את השיר הזה? למעשה, הייתי מחזיר לניו-יורק, שולח ללונדון, כי משיר כזה יכולה להיפתח הטובה, ולא בארץ.

It’s such a funny feeling, being alive/When I can sense that you’re nearby/Such a foolish notion, using words/Silence makes feel so sure.
Come on, come on/You can’t be wrong/It’s at the center of your spine/Come on, come on/It’s calling home/I got a place for you inside
I waited so long/Waited so long/I waited so long I was always alone/It’s time/For the screen to rise/Gently to reveal your soul/Oh, for me to recognize
Are you there? Are you there?/Sometimes I feel so scared/To the left, to the right/Which is the way to you tonight?/Come on, come on…