עיון ביקורת
לרכישה >>

רוני פיטרסון Ronnie Peterson, לוחם רוקנ'רול Rock N' Roll Warrior, האלבום ההופעה (זאפה הרצליה, פברואר 2012)

מוסיקה רוק

לפני ההדרנים, רוני פיטרסון מפנה את קדמת הבמה לאביטל תמיר, סולנה של להקת Betzefer לגרסת רוק מטאל של  – Helter Shelter של הביטלס. האם זוהי הצהרת כוונות. האם פיטרסון הולך בגילו להפוך עורו מרוקנ'רוליסט ובלוזיסט קלאסי לפאקינג הבי מטאליסט מכסח בדציבלים שיגרמו לקהל סולידי, כזה שמגיע לזאפה הרצליה לחפש את מגרש החנייה?
תרשו להטיל ספק. אבל אני מאמין שלרוני פיטרסון מעט משעמם פה ושם מהרוקנ'רול המסורתי. הוא רוצה לפעמים משהו יותר בועט, לצאת מהמעגל. גם שלום חנוך, האיש שייבא לארץ לפני הרבה מאוד שנים, אורח חשוב, רצוי מאוד, כבר לא יכול לחדש לו עם עוד ביצוע של  Bar Song, שאינו אלא "תפסתי ראש על הבר", הבלוז הכי שחוק של שלום, שהקהל ממשיך לאהוב בהסטריה, שהופך חגיגה כשפיטרסון מכניס את הבלוז שלו לשיר.
התכנסנו להשקת לוחם רוקנ'רול Rock N' Roll Warrior, אלבום חדש של רוני פיטרסון. כשאומרים "אגדת רוק", המשמעויות יכולות להשתרע ממי ששמו הולך לפניו דורות על דורות כמוסיקאי-מבצע פנומן ועד לתופעה מוסיקה מופתית. על רוני פיטרסון, גיטריסט-על. אפשר לדבר בו כעל תופעה מופתית במוסיקה המקומית. במקור אינו ישראלי – כאמור יבוא של שלום חנוך מבריטניה – אבל ברבות השנים היכה שורשים (מגורים, משפחה, הופעות), ועדיין עושה מוסיקה שמשייכת אותו יותר מאשר ל"אגדת דשא" של מאיר אריאל ושלום חנוך, למוסיקה של אגדות הבלוז והרוק הגדולות. קשה להאמין שבארץ ים תיכונית של מוסיקת חאפלות, אפשר לייצר רוק ובלוז שורשיים כמו שרוני פיטרסון מייצר. הוא עושה את זה, ובגדול.
השיר הראשון באלבום, השני בערב נקרא "בתו המתוקה של השטן" Sweet Daughter Of Satan. רוקנ'רול קלאסי שהולך ככה:
Lowdown and disgusted/Drunk most of the time/Beat down broke and busted/I can't ease my worried mind//Run down tired and shattered/Burned out cold and gray/My Clothes all torn and tattered/And I just can't find my way//Take me on down the line
"מושפל אחוז גועל / שיכור רוב הזמן / מוכה ושבור/ אני לא יכול להרגיע מוחי המודאג / / רץ בורח עייף ורצוץ / הרוס מקור ואפור / בגדי קרועים ובלויים/ לא יכול לא למצוא את דרכי"

הדיאלקט הזה אינו יכול להיות ישראלי. הוא שייך לבלוז ולרוק הישן. גם הריפים, הקצב הם הבסיס אליו התחבר ענק רוק כמו ברוס ספרינגסטין. משהו שמתחיל באדמה הזו. אני אפילו לא יכול לדבר על Retro-rock, אלא יותר על Roots Rock. בשיר הבא, ב- Three Minute Monkey Boy, הגיטרות בטורבו, הצליל מתקשח, הקול מתערפל, הקצב מזנק מעלה – על בנאדם שמבין שהחיים מתאכזרים במיוחד כשאתה מזדקן. מה עושים? עוזבים את החיים, מגבירים ספיד ושמים זין על הכל. כלומר – קודם מה בראש שלו, אחר-כך זיונים.
But I Got Better Things To Do/ Then Fuck around with you
המילים בשני השירים הנ"ל של רוני. קצב, טון, דרייב של הדבר האמיתי. עוברים לשיר הבא של קאובוי ג'ק קלמנטJust A Girl I Used To Know – על אחת מהעבר שאמנם כבר נמוגה , אבל פעם גרמה הרבה דמעות. וזה רוקנ'רול כמו שרוקנ'רול צריך להישמע.
סלואו בלוז? תקשיבו ל – Forever Mine. אם המרחק בין קלישאה לקלאסיקה הוא עניין נסלח, אז אנחנו סולחים לרוני פיטרסון. האם אני שומע כאן אריק קלפטון? הסולו בחשמלית – קורע מיתר הלב. ("אהבתי אליך בוערת כמו אש נצחית")
ב Hey Hey I Feel Alright, רוני מזכיר בריפים, בטון, במנגינה, בסגנון רוק משהו ממרק קנופלר של דייר סטרייטס. שיר המיואש-השמח שמקבל את החיים כמו שהם.
אוריינטציה שונה – בלדת שברון סטייל קאונטריי רוק קיימת ב – Hideaway Love – "אהבה במקום מסתור". ב- Warrior בלדה מלודית סימטרית – על חייל שאומן למלחמה ולא שאל שאלות כשהלך אל מותו – נשמע פיטרסון באינטונציה של ג'וני קש, בדואט עם הזמרת סטפני זינגר. זינגר ממשיכה סולו ברוק נ'רול I Gotta Rock.
שלום חנוך על הבמה. רוקנ'רוליסט עברי. "הרומן האמיתי"  בינו ובין רוני מגיע אחרי "שוקו" ו"תפסתי ראש". יש ראש אחד, יש כבוד, יש הבנה, יש נגינה. בעברית, באנגלית. רוני אחרי כל השנים, עדיין נשמע עולה חדש. אף מילה בעברית. בין השירים. אבל כשאתה לוחם רוקנ'רול, זה לא יכול להיות עברית. "לוחם הרוקונ'רול" של רוני ממשיך לדבר בשפה הנכונה. הצדעה נפלאה למוסיקה שממנה התחיל הכל, חגיגת גיטרות אמיתית. למעשה בית–ספר לכל הרכב באשר הוא, לפני שהוא יוצא לדרך.

נגנים: זיו הרפז, אשר פדי, מאור ויזל, אביטל תמיר, סטפני זינגר (שירה) אורח: שלום חנוך.

צילום: מרגלית חרסונסקי



גלריה
דירוג:
וידיאו:
שלום חנוך רוני פיטרסון - שוקו
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


1 + = 2