דפני, מה את מתכננת לקיץ? המצב הרי לא מי יודע מה השתנה. למקרה ומתוכננת במה – תרשמי את השם איתי פרל. למה? כי הגיע הזמן לבלוז. הגיע הזמן לזמר מחאה ששר את הבלוז. אולי מכאן תיפתח הישועה.
בלוז זה שמח או עצוב? איזה מצב רוח בדיוק? I've Got The Blues, אומר לפי התפיסה הרווחת – המצב חארה. איך הוא שר: "כל התירוצים של השנה האחרונה נאספים אחד אחד/ מטואטאים ונשכחים ונטמעים באווירת החג"
בלוז שמח הוא בלוז עצוב כי "אין לאן ללכת בלוז". בשפת הבלוז זה נשמע אותנטי יותר: There's nowhere to go blues. בלוז מקומי של אין לאן ללכת, של פקקים של רוע, עומס של טמטום, פריפריה מתייבשת, מגפה של אהבה דלה. האם – כשרוקדים את היאוש – הוא נעשה קל יותר?
מתברר ש"זה לא בידיים שלך". המציאות אומרת אתה חסר אונים, אינך יכול לשנות שומדבר, רק להמשיך לחלום.
איפה אנחנו? עם איתי פרל על כביש אשדוד בדרך לעיירות הדרום. אחרי שהורדנו הילוך, פרל מגביר קצב, ועולים איתו לאוטסטראדה, פורמט בלוז קלאסי לשיר "אני אזרח סוג ז' במדינה סוג ב'". למרות הקצביות, פרל נשמע מה-זה כועס. רוצה לברוח כמה שיותר רחוק. לפעמים מרגיש, כי אלוהים עושה ממנו צחוק.
ממשיכים "דרומה" (שם של שיר) בקונטקסט של נתיבות-פוגשת-נשוויל. בלוז דרומי על מאפייניו. דויד פרץ מנגן בגיטרת דוברו ובמפוחית ומוסיף את התבלין האמריקני, איתמר גרוס בפנדר רודס. קול בריטוני, נינוח. דיקציה טובה. הנרטיב עובר רהוט. האווירה – משדרת את רוח השיר. שיר לברים על כוס בירה צוננת, רצוי בעיירה דרומית. אם כבר, אז גם זה. מאיר אריאל כתב בזמנו את דברי ימי נוודותו בדרום. התושבים שם ביקשו משהו "מזרחי" כשהוא עלה על הבמה. האם פרל לא נתקל באותה הבעיה, כשהוא יורד דרומה אל מרחבי הצהוב? כנראה, גבר בוכה בלילה בנתיבות אינו גבר בוכה בלילה בלואיזיאנה.כמו אצל אריאל החיוך מהול בעצב.
תגבירו ל"בלוז לחילוני החרד", למעשה – החילוני החדש שמנסה לדפוק את השיטה. החדשות הרעות: היא תמשיך לדפוק אותך (השיטה). בלוז לאיש המפוכח, שרואה הכל פוגש את הצדק החברתי ב"ת'מבין מה אני אומר". בלוז שאומר אמת בלי כחל ושרק. שנה עברה וזה רק הולך ומתייקר. פעם קראו לזה "שירי מחאה". היום זה אולי כבר פולקלור מקומי, כי רוב הזמן כאן – אווירת חג, כלומר – חארה.
נ.ב. גם בתחום הבינו-ובינה – איתי פרל לא איש בשורה – חוץ מלתפוס אותה הוא עשה כל דבר. תפס עוד בלוז.
מסקנה: יש בלוז מקומי. יש מקום לבלוז. There is a Room For Blues. תקשיבו לאיתי פרל. תבינו.
