כשיווני, טורקי וקפריסאי נפגשים לקפה. נשמע כמו התחלה של בדיחה? הנקודה היא שמרגע שהבדיחה הופכת לשיר בעברית-יוונית וטורקית – יש כאן סיפור. לא ברור מי היווני בסיפור, אבל קפריסאי (טריפונס) וטורקי (הכנר ילמז) אכן נפגשו. לדבר הטקסט חברו, אני לא צוחק, ארבעה מוחות. קראו מטה, תבינו שמוח של ציפור היה מספיק.
חבל. זה יכול היה ללכת לאירוויזיון. השאלה למי למכור? ליוון? – לא נעים. מה אנחנו מנסים להיות פתאום Greece? זה כמו למכור לאסקימוסים קרח. לטורקים? גם כאן לא תהיה התלהבות בלשון המעטה. עניין המרמרה עוד ברקע. הטורקים הבחינו במטוסים ישראלים שחגו בשמי הצד שלהם בקפריסין. למה לנו עוד סכסוך דיפולמטי. לקפריסין? נשמע יותר הגיוני בגלל מוצאו של טריפונס. ואולי לעצמנו? גם כאן הסיכון לא קטן: יגידו עלינו כל שונאינו: לא מספיק שאתם כובשים שטחים, אתם מנסים לכבוש גם שטחים במוסיקה היוונית וגם לנגוס בטורקית? הקיצר שמייח. באמת – זה כל מה שנשאר מהשיר הקטן הזה: שמחה מקומית קטנה שתשדרג למשתתפים את ההזמנות לשמחה הבאה. ואתם יודעים מה: הייתי שולח את טריפונס וילמז לאירוויזיון כנציגי ישראל. אחלה גימיק, חוצפה ישראלית, ושהעולם יקפוץ.

בואי בואי ונשקיני , מאהבתך השקיני
בואי בואי ותביני , אל חדרי ליבך קבליני