ישי ריבו ממליץ על הקרדיולוג הגדול בעולם. רק הוא מבין איך לגשת ללב בלי צינתורים ומעקפים.  בדרך לשבחו של האל כמרפא לב – הוא עושה שימוש במיני שמות מסיפורים תנכ"יים, (שפחה, מרים) שאינם נדבקים, ואף נאחז בסיפור חציית ים סוף במסגרת השימוש שהוא עושה במראות וארועים גדולים מן החיים. הטקסט נשמע מליצי מדי, מתפאר במילים מהמקורות, לא קוהרנטי. למה לא ללכת על משפטים פשוטים כמו "רק אֲנִי מוּל יָם שָׁלֵם וְלֵב שָׁבוּר.."
מוסיקה: אכן – שירת הלב, לא שירת לב קרוע, ענוגה, מלו-מלנכולית, אין לחץ, לוטפת ומלטפת, כאילו אינה משקפת את "הלב השבור" רק את ההשלמה/ אמונה  שיש מי שמטפל בלב הזה. לישי ריבו יש טון מרכך, משכך כאבי לב,  נעים, לא לחוץ, המוסיקה האקוסטית מובילה אותך לשביל מלודי יפהפה נוגה ונוגע ללא מהמורות,  שמזמין להתהלך בו בהליכה משלימה עם הכאב, מרפאת לב שבור.

הלב שלי – דואט עם עומר אדם

הַלֵּב שֶׁלִּי נִקְרַע לִשְׁנַיִם/ מָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַמַּיִם
כְּמוֹ סוּפָה מִן הַיָּם ,הוֹלֵם/ כְּמוֹ תֻּפָּהּ שֶׁל מִרְיָם , פּוֹעֵם
וְאֵין תְּרוּפָה בָּעוֹלָם
הַלֵּב שֶׁלִּי מֵרִים יָדַיִם/ כְּבָר מוֹעֵד לֹא עוֹמֵד עַל הָרַגְלַיִם
שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁאֵין בּוֹ כְּבָר מָה/ וְהַשָּׁמַיִם הֵם לִי חוֹמָה
אֵיךְ אֶעֱבֹר בְּתוֹךְ הַיָּם בְּיַבָּשָׁהּ
פִּזְמוֹן: וְרַק אַתָּה יָכוֹל/ לַהֲפֹךְ מִסַּפַדִי לִמְחֹל
לְזַכֵּךְ אֶת הַחוֹל/ לְרַכֵּךְ בִּי הַכָּל
וְרַק אַתָּה מֵבִין אֵיךְ לָגֶשֶׁת לַלֵּב שֶׁלִּי/ מֵּשַׁכֵּךְ כָּל כְּאֵב שֶׁבִי
מְרַפֵּא אֶת הַלֵּב
הַלֵּב שֶׁלִּי נִקְרַע לִשְׁנַיִם/ חֶצְיוֹ אָשֵׁם וְחֶצְיוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם
כְּמוֹ סוֹפָהּ מִן הַיָּם ,הוֹלֵם/ כְּמוֹ תֻּפָּהּ שֶׁל מִרְיָם ,פּוֹעֵם
וְאֵין תְּרוּפָה בָּעוֹלָם ,לַלֵּב
פִּזְמוֹן: וְרַק אַתָּה יָכוֹל/ לַהֲפֹךְ מִסַּפַדִי לִמְחֹל
לְזַכֵּךְ אֶת הַחוֹל/ לְרַכֵּךְ בִּי הַכָּל
וְרַק אַתָּה מֵבִין אֵיךְ לָגֶשֶׁת לַלֵּב שֶׁלִּי/ מֵּשַׁכֵּךְ כָּל כְּאֵב שֶׁבִי
מְרַפֵּא אֶת הַלֵּב
וְיֵשׁ עוֹד צַר שֶׁמֵּצִיק לְצֹאן/ וְאֵין צִיר שֶׁיִּצְעַק לְצוּר
רַק אֲנִי מוּל יָם שָׁלֵם וְלֵב שָׁבוּר..