אלי דג'יברי, המנהל האומנותי של הפסטיבל, לא יכול היה להתאפק. אחרי הג'אם שהתרחש ערב לפני כן עם הנגנים של בראס-א-הוליקס, הוא החליט להגיע לבמה, ולהצטרף לחגיגה לצד הסקסופוניסט רובין קלאבי.
ניו-אורלינס בנמל אילת. יש תחושה שזה כבר חלק מתמהיל קבוע בפסטיבלים של ימינו. מסורת חוברת למודרני. בראס א-הוליקס הם שמונה נגנים היוצרים צליל בראס חדש ומפתיע המתבסס על הרכב כלי הנשיפה ממתכת הקלאסי של ניו אורלינס – טרומבון, חצוצרה, סקסופון, ומוסיף אליהם סט תופים, כלי הקשה, קלידים וגיטרה חשמלית.
מקימי ההרכב שאבו השראה מתזמורות הצעידה, מוסד מוזיקלי אמריקאי המשלב נגינה עם מפגן ראווה בידורי, ופעמים רבות אפשר לראותו בפעולה בהפסקות של משחקי פוטבול. המורשת המוזיקלית העשירה של ניו אורלינס, בשילוב גרוב הגו-גו הפאנקי שנוצר בוושינגטון די.סי בשנות השישים והשבעים. התוצאה היא צליל  גרוב רב עוצמה, אלמנטים של היפ הופ, נון סטופ פאנקי. הקהל נדרש לעזוב כסאות, ובפסטיבל הג'אז באילת לא פשוט להרים אנשים. המופע של בראס-א-הוליקס נראה ונשמע כמו מסיבה בלתי מסתיימת, שקורצת בגדול לקהל.
משם קפצנו לאולם Sea Club כדי להבין שמישהו בפסטיבל החליט להפוך את הערב השני לפייסטה אחת גדולה. סונקס  Sonex היתה עוד אטרקציה ביומו השני של הפסטיבל, הלהקה ממקסיקו הגיעה עם מוזיקה שמקורה במסורת הסון חרוצ'ו, המוזיקה העממית של אזור העיר חָלָפָּה, עיר הבירה של מחוז וראקרוס,
ההפתעה הייתה הגיטריסט דובר העברית, אילן בר לביא, מקסיקני, שאביו ישראלי, שהציג את הנגנים והשירים בעברית,  ואף הזמין לבמה את רעייתו, הזמרת שלי צראפי. ההרכב המקסיקני מושפע ממוזיקה אפריקאית מסורתית, מוזיקה אפרו-פרואנית, מוזיקה ונצואלית, פלמנקו וסלסה, וגם ממגמות אורבניות כמו בלוז, ג'אז, פאנק, היפ הופ, רוק ורגאיי. אם חיפשתם הגדרה למוסיקה עולם – סונקס נותנת תשובות: בשירים, במלודיות ובמקצבים בכלי הנגינה מסורתיים החוברים לכלים המודרניים, ואפילו בריקוד פלמנקו של הסולן לואיס פליפה לונה פאריאס, וגם כאן אין כמעט רגע דל. לטיני עם כל דבר.
מוסיקת פולק בםסטיבל ג'אז? מוסיקת עולם שקטה יותר, סולדית יותר? לילה מקלה, זמרת, מלחינה צ'לנית זמרת  מניו-יורק בת להורים מהאיטי,  שחלק מצמיחתה האמנותית בניו אורלינס, היא כור היתוך של השפעות. אלבום הבכורה שלה (Vari-Colored Songs) מכיל לחנים לשירים של המשורר האמריקאי והפעיל החברתי לנגסטון יוז משנות העשרים, שירי עם האיטיים ויצירות מקוריות,
מקלה, שמזכירה מעט את המוזיקה של סזריה אבורה, מוצאת השראה מוזיקלית במגוון מקורות. מהסוויטות לצ'לו של באך דרך מוזיקת פולק אמריקאית, מוזיקה מסורתית מהאיטי, ועד המסורות המוזיקליות של לואיזיאנה כמו מנגינות כינור קייג'וניות ישנות, בנג'ו של ג'אז מסורתי (טראד-ג'אז), צלילי הרחוב של ניו אורלינס והריקודים בחגיגות המרדי גרא. היא מנגנת על כלים אחדים, וכצ'לנית וזמרת היא בעלת צליל ייחודי, שאי אפשר לחקות. היא בעלת יכולת ביטוי פשוטה ורהוטה. ההופעה שלה נעימה ובלתי אמצעית, והמוסיקה נשמעת אותנטית כמוסיקת עם מסורתית שעוברת מדור לדור.

וידיאו: Sonex, בראס – א הוליקס, ליילה מקלה