גלגל"צ שבת בבוקר

אחרי 3 שעות גלגל"צ בשבת מבוקר עד צהריים, לא חושבים על שמות העורכים. כי השלוש שעות הראו מגמה שאני מכנה - תמהיל הזרימה. כלומר: לא העורך עומד במרכז, אלא קונספט בחירת שירים שנועד לתת למוסיקה תנועתיות קצבית מלודית שאינה מכבידה על האוזן מכל בחינה שהיא. לתלות בה את כל החליים והבעיות של המוסיקה המקומית – זו גישה פרובינציאלית של כפר קטן שעדיין אינו חושב במונחים של העיר הגדולה.  גלגל"צ בשבת בבוקר

אביתר בנאי - לילה כיום יאיר

 אלבום שמגיע ממקומות של הארה מחודשת, של לילה כיום יאיר (חלק מפסוק מתהילים) של ניסיון למצוא את האור מתוך החשכה. דיסק מופלא, ולמי שמחפש הגדרות – אביתר בנאי היה ונשאר פופ אלטרנטיבי מקומי, לעולם אינו שקוף, קו מינורי סגרירי ומדוכדך שמייצר גם את העיבוד היפה. קול גבוה שלוקח למקומות ההם, שבהם נולדה תחושה של יומנים נשרפים ואותיות פורחות באוויר. אביתר בנאי לילה כיום יאיר

אחינועם ניני ומירה עווד

לא האירוויזיון הוליד את הקשר בין השתיים. זהו קשר של שנים, דרך לא פשוטה, או כפי שניני מתבטאת בדברי ההקדמה – "לא היו פרחים בשולי הדרך בה בחרנו לצעוד, גם לא המונים מריעים". האירוויזיון פתח אותה (את הדרך), הוציא את תוצאות הקשר מן הכוח אל הפועל. הדואט ביניהן - יותר מדואט רגיל. הוא חיבור של שתי נשים שחשות זו את זו. אחינועם ניני מירה עווד - עינייך

אבישי כהן - Aurora

הערב שהשיק את "אורורה" סוגר מעגל מבחינתו של אבישי כהן, נגן הבס והיוצר הישראלי, והדגש על הישראלי: החזרה למקורות המוסיקה הארצישראלית, החיבור לשורשי השירה מבית אמא – הלדינו, מוסיקה אוריינטלית ים-תיכונית, ומצד אחר - גם היפתחות למוסיקה הלטינית, האפרו-קובנית. אבישי כהן Aurora בפסטיבל ישראל

רונה קינן - שירים ליואל

מסע לאחור, במקרה הזה מסע מוסיקלי שמאפיין מיני תחנות חיים המתבסס על האלבום "שירים ליואל",  מעין מסע במנהרת הזמן, בניסיון להבין משהו על ישראל העכשווית דרך עיני הדור של "יואל", כלומר של אביה. רגעי קסם מלודיים, יופי טהור, מנגינות ליריות מעודנות, ובכל זאת חסרו לי עוצמות של יוצרת עכשווית שגם יודעת להפיק איזשהו מטען דרמטי מהסיפור האישי שלה. רונה קינן - שירים ליואל ההופעה

שלומי סרנגה - מונו

איך אתם רוצים את הסרנגה? עברית או יוונית, עברית? בבקשה. האם השינוי הצליח? היתרון הגדול של סרנגה שהוא שר ביוונית גם כשהוא שר בעברית. האסטרטגיה בעריכת הדיסק ברורה: למי שסרנגה בשבילו זה מוסיקה יוונית – שהשינוי לא יהיה דרסטי. שומדבר מסעיר לא קרה, פרט לשיר אחד - "מקום אחר".  נשאר ביוונית רק השפה התחלפה. שלומי סרנגה - מונו

נערות ריינס

אין לי מתכון לאיך צריכה להישמע להקת רוק בעברית, אבל הניסיון להישמע כמו רוק פאנקי אינדי מינימליסטי של פעם הוא משב רוח רענן מהכיוון של רועי פרייליך ונערות ריינס, למעשה בריזה כייפית שעשויה להפוך לרוח סערה באלבום הבא. נערות ריינס - נערות ריינס

פניקס - וולפנג אמדיאוס פניקס

רוחות רעננות מנשבות מכיוון Wolfgang Amadeus Phoenix, אלבומה הרביעי של פניקס להקת האינדי הצרפתית שבאה לעולם ב-1999, חלק מגל "הפלישה הצרפתית" של סוף הניינטיז לפופ, וביניהן גם Air ו- Daft Punk. פניקס - Wolfang Amadeus Phoenix

 טורי איימוס - Abnormally Attraced To Sin

האם זהו אחד מאלבומיה המשובחים של טורי איימוס? תלוי מה אתם מצפים מאיימוס.חלק ממעריציה יאמרו ש - Little Earthquakes, הוא האלבום הטוב ביותר שלה. אחרים יצרפו גם את השניים הבאים - Under the Pink ואת - Boys for Pele. אלה היו אלבומי פסנתר מובהקים, מילים ומוסיקה שחברו ליצירותיה הגדולות. אלה ימצאו באלבום החדש רק כשליש שירים העונים על ציפייתם מאמוס ה"קלאסית". טורי איימוס - Abnormally Attraced To Sin

סוזן וגה מגיעה: "יש לי בעיה עם כוחניות"

"אני כותבת על דברים שקרובים אלי, אישית. זו הסיבה שאני מנתקת עצמי מהסביבה. אבל אינני טיפוס מנותק. בחורים שיצרו איתי איזה קשר רומנטי לא הכירו אותי כמנוכרת או מנותקת. למעשה - במציאות זה לפעמים ההיפך הגמור. אם זה רציני מבחינתי - אני הולכת עד הסוף. אני לא משחקת במשחקים", אומרת סוזן וגה שתופיע בהיכל התרבות בת"א ב-19.7 סוזן וגה בישראל

M83 פופ אלטרנטיבי מאנטיבס שבדרום צרפת

M83 שמגיעה לבארבי ת"א (1.7) הנקראת על שמה של גלקסיה מרוחקת, הוא הרכב רוק אלקטרוני שבראשו אנטוני גונזלס. הסגנון של ההרכב משתייך לשו-גייז (Shoegaze) ,עם נגיעות פיוז'ן רוק ואמביינט M83 בישראל

פופ, סול, ריתם נ'בלוז: מייקל ג'קסון Number Ones

להקשיב לבסט אופ בלי הספדים. פשוט לחזור למייקל ג'קסון. גם זה סוג של "פוסט מורטם" בלי כל מה שמסביב ל ה- Wacco Jakko. וזה אירוני, כי כמו שאני חוזר, יחזרו עוד מיליונים. לפעמים, כוכב דועך צריך להמתין למותו כדי לזרוח שוב. מייקל ג'קסון Number Ones

פופ: לילי אלן - זה אינה אני, זה אתה

עוקצנית. ישירה. אנרגתית. שנונה. אני מאזין לקולה המתקתק של לילי אלן בפתיח "כל אחד בתוך זה". שרה על תופעת הסמים מזווית הראיה שלה בלי לנקוט עמדה. מוסיקה שאין מילה אחרת להגדירה אלא פופ מזן עכשווי. צליל חם. אני מעיין בדפים שהגיעו עם הדיסק. סנסציית פופ. קולו של דור. מלכת המייספייס. אקסהביציוניסטית. פרימדונה. אייקון של סגנון. נסיכה. אל תאמינו, תקשיבו. לילי אלן - זו אינה אני זה אתה

דיסקו: דיסקו לנצח - 40 הלהיטים הגדולים בכל הזמנים

דיסקו עוד הולך?בטח, בטח באולמות השמחה, במסיבות, טרי, רענן, עדיין מתקבל בברכה. לא היפ ולא הופ. לא קלאב דאנס ולא טראנס. לא פופ ולא רוק. יחי הדיסקו! ואחרי שאני מסיים את ה-40, עוד יותר מתחזקת התחושה שהדיסקו יהיה כאן עוד הרבה שנים.  דיסקו לנצח

איירון מיידן - Iron Maiden טיסה 666

לא סתם הוציאה איירון מיידן 9 אלבומי לייב עד היום. במהות היא עושה מוסיקה הכי טובה בהכי לייב. ואם לייב, שלא יהיה ספק, בהפקה, באיכות הסאונד נבחרו הקטעים הטובים ביותר מ-23 הופעות. הבעיה היא מן הסתם אצל מי שמחזיק בארון הדיסקים שלו הופעות חיות קודמות של איירון מיידן – הוא לא יקבל משהו אחר: איירון מיידן אינה ממציאה את עצמה מחדש. אבל אם אתה hardcore fan – אינך זקוק למילים. אין שום בעיה איירון מיידן - טיסה 666

מרילין מנסון - The High End Of Low

לאהוב אותו, לשנוא אותו, מרילין מנסון, הסופרסטאר האנרכיסט, אחת הדמויות השנויות במחלוקת של התשעים הזכיר לי אנרכיסט מהשבעים – אליס קופר, שבזמנו שמעתי בטירוף. מנסון הוא מאחרוני הנפילים ברוק האנרכיסטי מהסוג הזה שהגיע לטופ על מצע של סקס סמים ופולחן השטן. מה שמדהים הוא שהרוק המטאלי שלו לא ממש עבד על מעריתי המטאל בעולם, והוא הפך למרבה האירוניה מעין אנטי גיבור של המיינסטרים. מרילין מנסון The High End Of Low

משירי תל-אביב, אוסף תל-אביב הקטנה

צליל אקורדיון, ואלס. כן זהו, זה גן השקמים הישן. תל-אביב היא גם גם אריק איינשטיין ששר "יכול להיות שזה נגמר" ממבט נוסטלגי עמוק. תל-אביב של מכל הבא לאוזן. קשת של מילים צלילים, סגנונות. גם שירים שאני שמח לדלג עליהם. גם שירים לנצח.  משירי תל אביב

משינה - מפלצות התהילה (1992)

השם "מפלצות התהילה" אינו מתקשר לתכנים של האלבום שנחשב למהיותר נועזים של משינה לזמנו , אוריינטציה של רוק אמריקני נוקשה. סיינס פיקשן, עולם אגדות ביזארי והזוי, יוצא מהמציאות המאכזבת. אלבום של תהיות והזיות. שירים על מצוקות ויאוש, ניסיון להגיע למקום אחר ביקום. אלבום שחוזר לבמה במופע החימום לכריס קורנל  משינה - מפלצות התהילה

בוסה נובה 2 - אוסף

האוסף הוא שיטוט במנהרת הזמן של השיר הישראלי. נפתח בקטע אינסטרומנטאלי של אסף אמדורסקי "חרש אינטקונטיננטל" מפס הקול של "האסונות של נינה" (2003). מכיל גם "קלאסיקות" כ"איך זה שכוכב" של מתי כספי, "שלוש אהבותי" ששרה חוה אלברשטיין, "שתיקת הים" – יהודית רביץ, "פנסי העיר דולקים עדיין" בדואט אריק איינשטיין ורוני אלטר (עיבוד יפה של פיטר רוט) "ניחושים של ים" – יעל לוי, אחת הבוסות היפות שנוצרו במוסיקה המקומית בוסה נובה ישראלית 2

נפגשנו - קלפטר, אולארצ'יק, שמיר

איך אתם עם נוסטלגיה? האם נוסטלגיה היא פונקציה של גיל? – לא רק. כשאולארצ'יק שר "כל דבר מותק מנקר לי את הלב" זה רק הערגה לשיר. זה השיר והביצוע שממשיכים לנקר את הלב. ב-2005 כתבתי: "מינונים שלא יכבידו: הכול יושב במקום, קצת פופ, בלוז, קצת רוקנ’רול. לי הם נראים כמו זמרי קאונטרי מזדקנים שחוזרים לשיר בבר הישן לזכר הימים הטובים" נפגשנו - קלפטר, אולארצ'יק, שמיר.

יהודית רביץ - מיטב השירים

אחרי 19 שירים, אני בבעיה, כזו שאופיינית למבקר מוסיקה שמחפש להכניס יוצרים וזמרים לנישות סגנוניות. מי היא יהודית רביץ? יוצרת וזמרת פופ, רוק, פאנקי, סמבה, או מלחינה לירית ייחודית ובלעדית, כזו שאין צורך לשבור את הראש בניסיון להגדירה. והנה, כבר בשאלה נתתי את התשובה. גם וגם. המגוון הזה מצביע למעשה על יוצרת ומבצעת אחת ויחידה, בלעדית בהחלט, עומדת מעל ומעבר לכול הגדרה. יהודית רביץ - מיטב השירים

המורה , גיטריסט העל, סטיב ואי, גבר לא צעיר, סימפטי לאללה, פתח בשני קטעי סולו וירטואוזים, מחובר עם פלייבק מחשב, התיישב במרכז הבמה כדי לדבר כמעט שלוש שעות כולל הפסקה, סולואים נוספים, הדגמות, שאלות ותשובות וג'ם סאשן לקינוח. סטיב ואי בהיכל התרבות ת"א

יוקסק Yuksek - רחוק מהים

יוקסק הוא פייר אלכסנדר בוסון, Pierre-Alexandre Busson, מפיק די ג'יי אלקטרו פופ צרפתי (פסנתרן לשעבר, מוסיקאי בעל רקע קלאסי) מתכתב בפייסבוק שלו עם חובבי מוסיקה תורכיים שמאמינים בתום לב שהאיש הוא משלהם. "יוקסק" משמעותו "גבוה" בתורכית. בוסון טוען שמדובר בבחירת שם ספונטנית. אין אפילו כדורית דם תורכית אחת שזורמת בדמו. Yuksek - "רחוק מהים"

אמינם - Relapse

Relapse - בתרגום חופשי: "הידרדרות נוספת" או "התקף חוזר" הוא דיסק האולפן החמישי של אמינם, שופע דימויים מעולם הבריאות,  אחרי שאמינם עבר דרך בתי חולים ומוסדות גמילה וגם חווה טראומה בעקבות  רצח חברו הקרוב, הראפר השחור פרוף, שכנראה שיתקה את המוטיווציה היצירתית שלו במשך תקופה ארוכה. התוצאה בלתי מתפשרת. אמינם - Relapse

בוב סינקלר - Born In 69

 משינה "מפלצות התהילה" חימום לכריס קורנל

הייתי במופע הפירוק של הלהקה בפארק הירקון 1995. התקשורת הספידה, הקהל ביכה ונפרד בדמעות, תמה תקופה. אבל התברר בשנים הבאות שגם הודעה רשמית על הפסקת פעילות בעולם הרוק אינה עומדת במבחן המציאות. כל האלבומים האישיים שהוציאו חברי הלהקה אחרי שנות התהילה - לא הגיעו לקצה הקרסול של הצלחת משינה. התוצאה: איחודים מחדש, וגם חוזרים אל "מפלצות התהילה" בחימום לכריס קורנל בגני התערוכה. מה נשאר מהתהילה? אולי היא תחזור באלבום החדש שבדרך. משינה - מפלצות התהילה, גני התערוכה. 

פסטיבל הג'אז באילת 2009 - החידושים ההרכבים

שנתו ה-23 של פסטיבל הג'אז באילת היא גם שנתו הראשונה של הבסיסט והמלחין אבישי כהן כמנהל אומנותי. הכיוונים החדשים עליהם מסר אבישי במסיבת עיתונאים – אין עוד הפרדה בין אמני ג'אז מחו"ל ואמנים ישראלים מבחינת מיקומם ואורך ההופעה. 22 הרכבים בינלאומיים וישראלים המהווים תמהיל של חדש-חדשני ומסורתי יקיימו 36 הופעות בארבעת ימי הפסטיבל פסטיבל הג'אז באילת 2009 (בתמונה: די די בריג'ווטר)

סטפאנו בולאני מנגן סשה ארגוב

בסוף הערב עלתה לבמה משפחתו של סשה ארגוב, גדול מלחיני הזמר העברי, להעניק פרחים לסטפאנו בולאני וחבורתו. כל פרח הגיע להם בצדק וביושר. איזה לילה. דבר אחד סיקרן אותי באותם רגעים: מה סשה ארגוב עצמו היה אומר על העיבודים שבולאני רקח למוסיקה שלו. סטפאנו בולאני מנגן סשה ארגוב סדרת ג'אז פלוס

פסטיבל ישראל: הטריו של ג'ושוע רדמן

הסקסופוניסט ג'ושוע רדמן, בנו של הסקסופוניסט האגדי דיואי רדמן, ענק הג'אז שביסס את מעמדו במהלך שנות ה-90 כאחד הסקסופוניסטים הבולטים בג'אז המודרני, החליף במהלך הערב סקסופון טנור בסקסופון סופרן, ניגן כמה סטנדרטים כמתאבנים ובעיקר קטעים מקוריים וניהל דיאלוגים מצוינים עם המתופף גרג האצ'ינסון והבסיסט רובן רוג'רז הטריו של ג'ושוע רדמן

פסטיבל ישראל: פאולו פרסו ורביעיית השטן

כשאומרים "חצוצרן איטלקי" מתכוונים בדרך כלל לאנריקו ראווה .אחרי הערב על בימת הג'אז של פסטיבל ישראל באולם "שרובר" בתיאטרון ירושלים, צריך ללמוד לה גיד פאולו פרסו חצוצרן-על איטלקיוהייתי גם לומד להגיד בוב פרה, נגן הגיטרה מרביעיית השטן האיטלקית  .  פאולו פרסו ורביעיית השטן

פסטיבל ישראל: רנו גרסיה-פונז

נגן קונטרבס כזה עוד לא שמעתי. להגיד על רנו גרסיה-פונז שהוא בסיסט יוצא מהכלל זה מעט מדי. הוא לוקח את הבס למקומות שהכלי עדיין לא ביקר בהם. גרסיה-פונז מצרפת מנגן בקונטרבס במסגרת טריו ייחודי (גיטרת פלמנקו, תופים וכלי הקשה) הקונטרבס בנגינתו - כלי שווה בין שווים. היכולת הוירטואוזית מצטרפת לאוריינטציה סגנונית אקלקטית, לפיה כל הגבולות נפרצים. רנו גרסיה-פונז וטריו ארכולוז

קני גארט ורביעייתו ההופעה

על קני גארט של הערב הזה אפשר להגיד דברים מאוד קיצוניים לכאן ולכאן, כי הוא לא ממש נועד לאוהבי ג'אז מיינסטרים, הצליל אינטנסיווי. מאוד עכשווי, מאוד לייב ובשרני מצד אחד, אבל פה ושם גם לירי. גארט לקח את הדברים הטובים מכול ענקי הסקסופון, מצ’ארלי פרקר ועד סוני רולינס והוא מגיש אותם רעננים ועכשוויים עם הרבה להט וגרוב יצירתי. חם עד לוהט. קני גארט - ההופעה.

יובל רון - Oud Prayers

נגן העוד (Oud), יובל רון, הקליט 7 הקטעים בשלושה בתי תפילה ברחבי צרפת. החללים תרמו לאווירה מיוחדת. מנסה למצוא שילוב בין 3 הדתות – יהדות נצרות ואסלם. רון המכנה את המוסיקה דתית (Sacred Music Of The Abrahamic Faith) מנגן מאיזושהי אינטרוספקטיבה הסטורית הנוגעת בהוויות תרבותיות בנות מאות שנים.  יובל רון Oud Prayers

מירה עווד - בהלואן Bahlawan

זה בעיקר דיסק מעונן. אני שומע קול אלט נוגה, סלסול של תחושות, טקסט ערבי חובר למוסיקה עכשווית, קצב מידטמפו, סלסולו של כינור מייבב, קולות ליווי מצטרפים בהרמוניה מושלמת, וכמו שמירה עווד שרה – השמיים חייבים להתבהר. מירה עווד בהלואן

דייגו אל סיגלה - Dos Lagrimas

את דייגו חימנז סלזאר המכונה "אל סיגלה" שמעתי ב-2006 במשכן לאומנויות הבמה בת"א במופע שהתבסס על הדיסק "דמעות שחורות" Lagrimas Negras. עכשיו מגיע Dos Lagrimas - "שתי דמעות" וזהו שוב ניצחונו של קול רומנטי מחוספס, סלסולו של הלב, חלחולה של הזעקה הכבושה. דייגו אל סיגלה - dos lagrimas

פוטומיו מציגים: סלסה Salsa!

האוסף מתמקד ב- salseros latinos, בסלסות הלטיניות האותנטיות, חלקן של מוסיקאים ממוצא פורטוריקני או קובני, שהתבססו היטב בפלורידה, בניו-יורק ועד לוס-אנג'לס. האם זה פוגם משהו באותנטיות של הסלסות? נשיב על השאלה ככה: בחלוף 47 דקות האוסף, יש לך תיאבון לפחות לעוד חצי שעה סלסה מהזן המשובח הזה. פוטומיו סלסה!

פותחים עולם

אני אוהב את הבחירות של שמעון פרנס. יש לו את הטאץ' הזה לעממי המפולפל, לאקזוטי הייחודי, לקליט והחם, לשיר שמתכוונן ישירות ללב. הוא אינו פופוליסט בכוח. הוא אינו פונה למכנה המשותף הלאומי של אולם השמחות. למרות אהבתו לתרבות המוסיקלית של יוון, קשת טעמיו רחבה ססגונית ומרגשת, והוא מצליח לחבר בין הפשוט לקלאסי, בין הנפוליטאני העסיסי לפלמנקו הצועני פותחים עולם