סער הדר – עיניים ירוקות
נערת ברירת מחדל "יפה כמו מלחמה", הסערה הרגשית נושבת מסער הדר. הברקה פואטית ללא ספק. הבחור חש מותש ממנה (מלחמה, לא?) אין לו כוח לכל הבלאגן שהיא עושה לו בחייו – ישנה ההיא – איך יסתכל לה בעיניים, אבל ישנם
נערת ברירת מחדל "יפה כמו מלחמה", הסערה הרגשית נושבת מסער הדר. הברקה פואטית ללא ספק. הבחור חש מותש ממנה (מלחמה, לא?) אין לו כוח לכל הבלאגן שהיא עושה לו בחייו – ישנה ההיא – איך יסתכל לה בעיניים, אבל ישנם
הבס בפתיחת החדש של גרדן סיטי מובמנט והילה רוח משיב רוח פרצים לרחבות ולסצנת הדאנס. הטקסט הוא טרלול של זרם מחשבות אנטי עצמי . מה זה? הבנאדם בסשן פסיכולוגי אישי מוזר של וידוי המעמת אותו עם עצמו – "הפסקתי לחפש
שיר מחאה? ממש לא. זה ראפ עברי של קונצנזוס. המלחמה שעברה ועוברת עלינו הוציאה משמעון שובייב וממיקי ג'יי שיר שאומר דברים שעוברים בראשו של כל ישראלי שלישי שיצא להילחם. זה לא שיר נגד המלחמה, הממסד או כל זרם פוליטי. זהו
מי אבא שלו? שחר טבוך מבקש הכרה בשיר בו הוא פונה ל"אבא". האם מדובר באביו המשפחתי או באביו הרוחני? שיניהם גם יחד? מחקרים שונים טוענים כי קיומה של דמות אב חיובית ותומכת עבור ילד, בין אם מדובר באב ביולוגי, אב
בלאק אייד פיז חברו לכוכבות העל הלטיניות אל אלפא ובקי ג'י ליצירת הסינגל המוביל מפסקול הפרק החדש של "בחורים רעים: הכל או כלום",(Bad Boys: Ride Or Die) הפרק הרביעי בסדרה, בכיכובם של וויל סמית' ומרטין לורנס. לכתיבת השיר שמבוסס כל
הדרך הטובה ביותר להיפטר מכאב רגשי – היא פשוט לכאוב. הבעיה היא שזה הדבר שאנחנו הכי מפחדים ממנו, וזו אינה אשמתנו. ההימנעות מכאב היא ההטבעה ההישרדותית הראשונית ביותר. אך בעולמנו כבוגרים היא לרוב לא משרתת אותנו ואפילו הרסנית. המוטו של
גם אם מסתייגים מאוסף הקלישאות, עדיין מבע הרגש מאפיל עליהן. עמרי וקנין מגיב על השבת השחורה בשירה שכולה כוונה טהורה. קלישאות? אומר את זה כך: אם נכחיד את הקלישאות הכי שכיחות, נכחיד את שפת השגרה המדוברת. וקנין לא התאמץ להיות
"אור" ו"חושך" הן מילים שלא נשחקות בסיטואציות של מוות וחיים. היה מי שאמר שמעט אור דוחה חושך גדול. השיר הזה עוסק באור שנותר לנצח, שהחושך לא יכול לו. זה האור שנותר ממנה. יעל שושנה כהן שרה את האור בלחן נוגה,
זרם מחשבות על עמרי שאיננו. פשטות הפניה אליו, הבלתי אמצעית. כאילו המשך שיחה בין חברים. המוסיקה מתווכת רגשית את האין. זיכרון הנופלים נישא על צלילים. המנגינות לפעמים מחלחלות כמו הצער. יהלי סובול בחר לפשט את הסיטואציה. לספר מעט מהסיפור של
השיר נפתח בהקלטות של שיחות טלפון והודעות קוליות מהשבעה באוקטובר. הסימפול משייך את השיר שנכתב לפני 60 שנה עפ"י שיר רוסי כשיר ילדים לתקופה הזו. הדגימה נשמעת מאולצת משהו, אולי מחויבת המציאות אבל מאוד לא קוהרנטית לשיר. לאה נאור לא
מה קרה שאחרי שהיה אבוד שנים, הוא מוכן לבוא ול"הישרף" איתה?! מה בדיוק עובר עליו-עליה? מה הוא השאיר "שם" שגרם לו ליפול? על מי הוא מצטער – על עצמו או עליה? פתרונים לששון שאולוב. זהו הנסיך החדש של שירי הלב
שירת הלב הדקה, הסולידית משדרת בחרישיות את התהיות והשאלות הרות הגורל בעקבות אסון השבעה באוקטובר. מי ימצא מילים לזוועה הבלתי נתפסת, להלם, לזעזוע ולזעם, לטלטלה הנפשית ועומק הכאב? דרור קרן דייק לבטא את התחושה בליריקה המבטאת שבר אפוקליפטי. למרות שלא
השאלות האלו לא נשאלו לפני המלחמה. אחרי המלחמה הן מבטאות הלם פוסט טראומטי. ליאור וואזנר אינו היחיד שאינו יודע איך להנות מסרט. הוא מרגיש בסרט. ההיה או חלמתי חלום נורא? ,האם אני עדיין בתוך הזיה?. הכל עדיין מרגיש נסתר מבינתו.
האדם הוא יצור חברתי, ותחושת שייכות היא צורך בסיסי עבורו. מעגלי השייכות השונים – בית, משפחה, חברים, קהילה, עם, מדינה משפיעים רבות על הזהות האישית, החברתית והלאומית שלו. דני רובס הלחין מילים שכתב סרן יהל גזית ז"ל, שנפל ב-4 בדצמבר
אובדן של אדם קרוב משאיר לעיתים את קרוביו ללא מילים, נאלמים מול הכאב, דואבים את האין, את חוסר המגע. פתאום משהו מתכווץ בפנים מול חוסר האונים. הכאב הרגשי שהופך לעיתים כאב פיזי. למה הם זקוקים? האם יש מקור נחמה עבורם?
לכולנו יש חלומות שאנחנו רוצים להגשים – אז מה מונע מרובנו להגשים אותם? הפער בין החלום להגשמתו יכול להפחיד, לשתק גם להניע קדימה לגדול. שרון קידושין שרה את טירוף הבחירות שהיא עושה בין לברוח, לשקוע ביופי, לקום ממצב של ייאוש,
נתן יונתן הגדיר את השיר הזה כשיר על תום הנעורים (*). בפועל השיר הפך שיר מטפורי על הנופלים ככלל והנופלים בפרט, ואכן הוא בולט ברשימת השירים, שהרדיו משדר לפני ואחרי הצפירה בימי זיכרון – טון נוגה, מוסיקה שמשרה יגון, עצבות,
שיר הלם בעקבות המלחמה. מילים לא יוכלו לרפא. הכאב נתקע בגרון. יקיר הלל חי ונושם את הזעזוע. הוא שר את הטראומה. השיר כתוב בלשון עתיד – "יאטמו הקברים/ הקירות ילבינו ובורות אפלים/ יישארו פרוצים/ בבשרינו". מאז השבעה באוקטובר – זה
אדוארדס פרי, לשעבר מהרכב הבנות "ליטל מיקס", בחרה לפתוח מסלול עצמאי בשיר קינה על אהבת עבר, שכתב אד שירן. עכשיו היא מקשיבה לשירים שגרמו לו לחשוב עליה. הכל קפא במבט אחד, גן עדן שהפך גיהנום. שניהם מצאו אהבה וממשיכים הלאה.
המחשבות יוצאות מהלב ומגיעות אל הנייר, למעשה "כל מילה קורעת את הלב והנייר". מיכל גרינגליק שרה מכתב תמיהה וכמיהה ללא נודע. מבקשת לדעת אם הוא שומע אותה. למאזין הלא מיודע, תספר מיכל על אחיה שאולי גרינגליק ז"ל, שהתפרסם כאשר הרים
מה שהזמן עושה לשירים, ליתר דיוק – חיבור בין שירים למציאות המרה. שלומי שבן, יוצר שאינו מפסיק לחשוב מחוץ לקופסא. אירח את ברי סחרוף בדיוק לפני שנה בקיסריה במסגרת "בית פתוח", שילב שני שירים ליצירה אחת "האזרח האחד" – חלום
השיר של גדעון כפן הוא מהסוג הקלאסי, שמזמין גרסאות חדשות. הנה אחת שמאירה את השיר באור חדש נפלא – זו של הצמד אור קדישזון ואור שחר, הקוראות לעצמן "אור". מבוגרים שרים שירים על ילדותם. כמו שהילדים שנמים לא רוצים לדעת,
Reborn נולד לפני ה-7 באוקטובר, אבל הוא שובץ בסיומו של הסרט התיעודי "זעקה ואז שתיקה" ("Screams Before Silence") שנינט טייב כתבה לאלבומה העתידי. הסרט שמוקרן ביוטיוב העוסק בפשעים המיניים שביצעו מחבלי החמאס. זהו אחד השירים החזקים ששמעתי מנינט באנגלית. הדוברת
אומר זאת מיד: אני לא זקוק לקולו של חזן כדי להתרגש מחדש מ"שער הרחמים". הביצוע של מאיר בנאי ז"ל. היה ויישאר הביצוע האולטימטיבי של השיר הזה. שי אברמסון החזן הראשי לצה"ל, בחר בשיר לפרויקט שנקרא "גוספל עברי". לא ברור הקשר
האם שמה של הלהקה מעיד על איכויותיה? זהו שיר של הפשטות הכי בסיסית. איציק אלול, סולן הלהקה שר ש"כל העולם מתמלא בעצב", ואז כמה טוב שהיא נמצאת לצידו. מה הסיבה לעצב? מהות הטראומה? "כשמכבים לעולם את האור אפשר לראות את
מירי מסיקה בחרה לשיר התרפקות נוגה על מולדתה על פני עשיית חשבון ומחאה. אריק איינשטיין כתב בזמנו " אוי ארצי/ מולדתי / את הולכת פייפן, /שברת לי את הלב לחתיכות קטנות /היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו/ אני כל כך
"צד גימל" בחרו להשתמש בנוהל דיבור צבאי כדי לשדר את המצוקה של לוחם בשיר הראשון מתוך האלבום החדש שלהם. "רות עבור" משמעותו סיום שידור ומעבר להאזנה וקבלת תגובה. מה הצד האחר אומר למשמע המצב הטראומטי של זעקה לעזרה וכמיהה לחזור
תוגתה של יסמין מועלם. שירתה המלנכולית-אפלולית מספרת מצוקה. מסלסלת אותה עד לב נשמתה במנגינה מסלסלת ובטון דואב. העיבוד, הצליל האקוסטי והקולות עוטפים באווירה שמעצימה את הדרמה האישית. אור וצל משחקים בחייה, הלב ריק, הכל מתפרק. קוראת לעזרה, שיקשיבו לקולות הפנימיים.
אז מי במרכז צפירת ההרגעה? אמא או הדוברת בשיר? המסר יכול להיות פשוט יותר: ברגע שאת מרגיעה את עצמך, תצליחי להפחית מצוקות נפש אצל אחרים. ה"יהיה בסדר" הוא הבטחה עמומה, נפוצה מאד בשפת הדיבור היום-יומית של הישראלים. ובדרך כלל אין
משמע אוזניים ומראה עיניים משלימים ריגוש מתלהט. הקולות המתגברים שהוא שומע, קול השקט הרוטט שלה, מראה דמותה מול הנוף. דוד ליפשיץ מגייס חושיו לשיר סיטואציה אישית אינטימית שיש בהה כמיהה המשוועת אל האופק. הגיאוגרפי מסתנכרן עם האמוציונאלי. המנגינה, הקצב ההרמוניה