מה כואב לאליעד שהוא מחפש את "סוף השבוע"? הפכתי והפכתי בשיר – ולא מצאתי. רואה גלים, ציפורים, משהו מרחף באוויר. "קיוויתי שיבוא היום הזה אבל הוא לא נשאר". הם כאן טמונה רמיזה למהות ערגתו לסוף השבוע? אבל המאזין נשאר באפלה.
נוסע, מתגעגע, הלב שנגנב, הכאב. השריטה. החריזה הפשטנית. הקלות בה כותבים פזמונים. ההשחלה הלא קוהרנטית של משפט ("פחות מרוכזים בעצמנו") המהירות שבה משחררים מילים. היומרה של נוסטלגיה בשחור-לבן. אליעד כנראה כבר יכול להרשות לעצמו. המוסיקה הוא מכלול מרכיבים מוכרים אצלו.
אליעד כבר נמצא על הכביש הראשי המהיר של הפופ המיינסטרימי הקל לעיכול. מנגינה נוגה-מתקתקה, קול רך רומנטי-שרמנטי שר מילות אהבה "טראומטיות" שיש בהן סודות, שתיקות ולחישות, אוצר מילים הכי שדוף. צמד מילים כמו "שיכורים מאהבה" רוצח טקסט. מנסה לייצר דרמה,
