נתקלתי ביוטיוב מסקרן – ברי סחרוף מופיע בחדר צפוף שופע נגנים, כלי נגינה, נראה כמו ספריה עתירת מדפים ופלקטים. ההופעה הקצרה כ-25 דקות היא במסגרת ה"אקווריום" של מפעל הפיס. עשיתי גוגל ומצאתי: ב"אקווריום" מתארחים מוזיקאים ותיקים ומוכרים לצד מוזיקאים צעירים
אחרי הערב באמפי שוני, אני שואל – איך זה שנקמת הטרקטור אינה מצליחה להביא 20 אלף לפארק? ישנה תשובה צפויה: רוק איכותי אלטרנטיבי שמתחבר עם ניכור, לא סוחף את ההמון. באמפי שוני, יום הולדת 30 ללהקה, היתה תחושה, שגם בלי עזרה מידיד
אני זקוק לנקמת הטרקטור אחת לכמה שנים כדי לנשום אוויר פסגות של רוק ישראלי. לשמחתי, הלהקה לא רק חיה וקיימת, אלא עדיין בועטת. הגעתי בלי הזמנה, ללא יחסי ציבור, כאחד העם, שלאחרונה העביר את תכולת ביתו ליפו. כהרגלי בחודשים האחרונים,
מה אני עוד יכול לעשות עם המוסיקה שלי, שלא עשיתי עד עכשיו, שאל את עצמו רמי פורטיס לקראת השקת הדיסק החדש בבית האופרה. רגע, אופרה? בוא נשחק אותה אופרה. בארבעת השירים הראשונים, קלאסיקה מובחרת מהרפרטואר שלו, החל מ"אגם ענקית", קיבלנו
האיש הוא יותר מאשר "סטורי טלר" מוסיקלי, עמיר לב הוא "פואט טלר" – משורר-מספר. טרובדור התחושה האפלולית. מעלה אותנו על מסלול זרמי סיפוריו-מחשבותיו. ובדרך נושבת בריזה של פשטות יפה, אמיתית. קרא עוד צילום: מרגלית חרסונסקי
עצמתי עיניים. האם יש הבדל בין עמיר לב ששמעתי באלבום לעמיר לב על הבמה? עצמתי פעם שנייה. הפלא ופלא – אותו עמיר לב. וכי למה הניסיון הזה דווקא אצל עמיר לב? כי האיש על הבמה לא מתאמץ להוכיח מעבר לשירים ולצלילים.
