מה מביא את "האוסטרי" להזדהות עם שמנמנה, לנחם אותן שבתקופה אחרת היא הייתה סמל מין, להעניק לה יעוץ פסיכולוגי באגורה וחצי – "אל תבכי כי החיים זה לא עניין של מספרים". וגם לעודד אותה – הכל עניין של לאהוב את
זה האופי האישי או תכונה של כל פרובינציאלי שני – שהוא מרגיש זר ומבואס בתוך חבר'ה עירוניים חוגגים? הוא יעדיף מרפסת על בירה ופיצוחים מאשר את הניכור והביאוס במסיבה צפופה, שבה המוסיקה השחורה דופקת וכולם רוקדים בסטייל ברונו מארס. התשובה