הגשר לא סתם צר, הוא צר מאוד, אבל עמיר בניון מציע לעבור אותו ע"י אמירת ברכת הלבנה, שיש אומרים שהיא צריכה להיאמר בתום יום הכיפורים, אחרי שמורקו החטאים. הבשורה היא שיש דרך אחרת הנלמדת מתוך הדברים הקטנים. מפגש בין מציאות,
תמהתי: מה לו ולה? מה מחבר בין שיר לוי וירדנה ארזי? אחרי ששמעתי את הדואט – אין לי תשובה. ירדנה שרה בסגנונה, שיר לוי הוא שיר לוי, והם נשמעים כמו שני קווים מקבילים שלא ממש נפגשים, למרות שהטקסט חותר למפגש.
שירתו של יוני יעיש אינה סדוקה. היא מסולסלת יפה במעלה המנעד. כמה ענוג הוא כשהוא שר לה את כאב אהבתו. זה מן הסתם מה שנותן לו את היתרון "להתפייס עם הכאב". הבריחה היא אחת הדרכים להימלט ממנו, שלא תראה אותו
נתחיל מהסוף: שיר נוגע, מגיע, מחלחל. אחרי מילים כאלו, מה יש להוסיף. תאזינו. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. מגיעות לצליל דיין עוד כמה מילים: הצליל של צליל הוא פולק קלאסי, הקול טהור, חף ממניירות. צליל דיין פונה בגוף שני
המנגינה, צירוף הקולות היפים, ההרמוניה, העיבוד המעודן משדרים תחושה מעורבת של אהבה וחמלה, ואתה כמעט מזדהה עם המילים, אולם כשאתה מנסה להבין את מהות ההזדהות, אתה נתקל בבעיה של הבנת הנקרא, ובא לך לשאול את צמד הזמרים, נתי לוי ויוני יעיש, מה חשבו
