איטליה נמצאת חזק על מפת הנוסטלגיה המקומית. כול שיר נושא מזכרת. פעם, להזכיר לכול המתגעגעים, המושג "אירוויזיון" היה רחוק מאיתנו כמרחק בין הרדיו לטלוויזיה. בשביל העם היושב בציון היה רק פסטיבל אחד – פסטיבל סאן רמו האיטלקי. אנחנו מדברים על
את הג'יפסי קינגס אתם מכירים? הם לא פה. אבל הג'יפסי קינגס היו הראשונים שלקחו את הרומבה פלמנקו אל פסגות מצעדי הפזמונים. הנקודה היא שבעולם הגדול יש עוד עשרות ומאות הרכבים מלהיבים שמחברים בין הפלמנקו הספרדי הקאטאלני (הצועני) והאנדלוסי לקצב האפרו
יש רואים בו אחד מנגני העוד הטובים בעולם. סיימון שאהין, יליד תרשיחא במקור ("פלשתינאי" לפי הביוגרפיה) כיום תושב ברוקלין, יצר את אחד האלבומים המקסימים ששמעתי בחיבור שבין מזרח למערב. זהו אלבום של מוזיקה מודרנית וג'אז. שאהין בעוד ובכינור מוביל את
מוצארט מגיע למצרים ויואלדי לאירלנד. באך לברזיל. גימיקים? לא רק. ההיתוכים מתחילים מויואלדי בפרשנות הקלטית של O’stravagandza. ויואלדי ומוסיקה אירית הולך טוב ביחד גם בהמשך בקטע של Dambsaign מוצארט מתהפך בקברו למשמע סלסולה של "מוסיקת ליל זעירה" עם אלמנטים תזמור ערבי
המילון מגדיר "מוסיקת קאנטרי" כסגנון שמקורותיו שירי בוקרים ומוסיקת Folk. מוסיקה של מסורת. צורתה הפשוטה היא הסיבה שיש לה אינספור וריאציות על נושאים דומים, ממש כמו הבלוז. לשני הז'אנרים יש נושאים, זהים, וגם מוסיקלית – משיקים לעיתים. במהותה – מוסיקת
זהו אוסף המציג את הקצב התוסס של מוסיקת העולם בימינו – ה "Global Beat", המקבץ המהפנט הזה של 10 רצועות כולל תגליות מוזיקליות מרגשות מקולומביה, האיטי, צרפת, גינאה-ביסאו ומחוצה לה. מסורות מתרבויות מגוונות מתמזגות בצורה חלקה עם אלקטרוניקה, גרובי אפרוביטים
מדהים איך האינטואיציות שלי עבדו: לפני ימים אחדים שלפתי את "האוסף האיטלקי" הכפול שערך אילן בן שחר – הלהיטים הגדולים של איטליה ופסטיבלי סאן רמו משנות השישים והשבעים, שיצא בהד-ארצי ב-1999, והנה נוחת אוסף, ששוב מנצל את אהבת הישראלי ללהיטים
"סוויט לולביי" שפותח הוא אולי אחד הקטעים היותר מיוחדים של "דיפ פורסט" (הצמד הצרפתי מישל סאנצ’ז ואריק מוקה) הרכב הניו-אייג' אמביינט שהוציא אוסף המסכם שישה אלבומים מ-10 שנים. הם לקחו צלילים ומזמורים שמקורם בשבטים מבורונדי, גאנה, קאמרון ועוד וחיברו לאלקטרוניקה ולהרמוניות
זוהרה שרה שיר משמר עצמי – הוראות שרידות לא ליפול, למצוא את המציל שלה אחרי חרדה מתוך הכרה שהסערה כבר מאחוריה. "You're not falling now, it's just how it is, we're on the ground tripping fake holes", ולפי עדות דף
ברדיו המקומי אין סיכוי שצלילים של האיים הקריביים יחלחלו לגלי האתר. מדובר בסגנונות מרגאטון ודאנסהול ועד סוקה וסלסה, מוסיקת עולם של ממש. המוזיקה הקאריבית משופעת בתוספות אפריקאיות, משלבת צלילים אירופאים את האהבה והמשיכה ההולכת וגוברת לז'אנרים הללו, האוסף החדש נוגע
אפריקה מוכרת לנו ממקצביה שמקורם בתופים האפריקאיים. מכאן – גם הריקוד האפריקני הטיפוסי. אפריקה פחות מוכרת משיריה המלודיים המושרים, מההרמוניות והתזמורים של יוצרי המוסיקה שלה. קחו את שירי המחאה של דרום אפריקה. השירים נגועי הבלוז ממאלי . קחו את המורנות
אנחנו בפינת הנוסטלגיה. והפעם – פינה חמה. אוסף נעימות שיצא ב-1995, שרבות מהן נושאות מזכרת. התוכנית היא "הליכה בחלום" של רשת ג'. האוסף המשולש התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין רשת ג' לבין ארבע חברות תקליטים. עפרה הלפמן – ערכה. המפיק מטעם חברת התקליטים
ינון מועלם נגן העוד וכלי ההקשה וסמאן אליאס נגן הקלרינט והניי חברו לאלבום חוצה תרבויות המציג שמונה רצועות של חיבור מקסים בין הנגנים-יוצרים האלה. הרפרטואר המוזיקלי הרב-שכבתי שואב את השראתו ממוזיקת המקאם של המזרח התיכון ומשתמש באלמנטים של ג'אז. לשניים
בתעשיית המוסיקה אוהבים סדר. עד לשנים האחרונות הייתה חלוקה ברורה בין רוק ובלוז וג’אז, סול ודיסקו ודאנס ובין מוסיקה אפריקאית ומוסיקה ברזילאית. "מוסיקת העולם".משבצת חדשה יחסית, פתחה מסלול רב-לאומי להרבה אוספים. זורקים הכול לסל ועושים מכל המישמש משהו ששייך לכפר
ההתעניינות במוזיקה צוענית נבנתה באטיות במהלך השנים האחרונות. אתנומוסיקולוגים תמיד היו מוקסמים מהצוענים, אך הציבור הגדול חבר למוסיקה שלהם במובנים טרנדיים רק לאחרונה. המגוון רחב: מוזיקה צוענית הונגרית, טורקית, פלמנקו, ג'אז צועני, מוזיקה רומנית. נוודות הצוענים הביאה למגוון רחב של מוסיקה
שורשי מוסיקת הפיוז'ן זו מובילים למהגרים אסיאתיים, שהתבססו בבריטניה (בעיקר בברמינגהם) ויצרו מוסיקת ריקודים אתנית, שמבוססת על BHANGRA ממחוז פנג’אב ומפקיסטן. "אסיאן גרוב" הוא תערובת של כלים אותנטיים ואלקטרוניקה עם טקסטים משניים עד אבסורדים. לעיתים זה נשמע יורופופ רב-אתני די
איטאץ' דואן Aytaç Doğan (נולד ב-6 בינואר 1976, בבורסה) הוא נגן קנון טורקי. הוא נחשב לאחד הווירטואוזים הקאנוניים החשובים ביותר של טורקיה. לקנון התוודע על ידי סבו בגיל 13. לאחר שנה אחת של שיעורים, הוא הרשים את איברהים טטליסס זמר-כוכב
פולק ערבי מסורתי, אלתור מערבי, ביט אלקטרוני. הצירופים שיוצר טופיק, סקסופוניסט ומוסיקאי לבנוני שחי בפריז, לא רק מנסים להיות אוניברסליים. הם גם מצליחים. עוד מתחבר עם קצב דראם- אנד-בייס כאילו הצירוף הזה נועד לו. שירת נשים ערבית מתובלת בקצב אלקטרוני.
Drum The Bass הוא אלבום מופשט מדי מכדי שניתן יהיה לנסח אותו במילים.המוסיקה היא של שירקנט סרירם, Shrikanth Sriram, נגן בס יליד בומביי המתגורר בלונדון. האלבום הוא תרגום מודרני של מראות מהודו, יצירה של קצב, קול וזיכרון. שירקנט יוצר תרכובת
בוסה נובה עושה לי את זה. קסמה בעיני – אינו ידוע. הסיפור שלה מוליך לסוף שנות החמישים של המאה הקודמת. פתאום הלחנים האלה החדישים של אנתוניו קרלוס ג'ובים, שהפעימו את האמריקנים אשר אימצו אותה בהתלהבות. "בוסה נובה" מתורגם כ"טרנד חדש" או
כמעט כל אוסף עממי שלישי נכנס לבתי הקפה של המוסיקה. קפה ברזילאי, יווני ויש גם איטלקי. למעשה:להיטי פופ איטלקיים משנות החמישים והשישים ממשיכים להיות סחורה חמה. אוסף "קפה איטליה" – כבר שמעתי, ויש בטח יותר משניים. אז הפעם זה "קפה
לא ברור מי מחליט על הטרנד הבא, אבל מוסיקה צוענית היא כבר הרבה מעבר לטרנד, והיום אנחנו בשיאו של גל צועני-קוסמופוליטי, שלפני שהוא יישבר ויתפזר, כדאי לנצלו לכול מיני אוספים ייחודים. האוסף הזה מזכיר כי ניצני הגל החלו למעשה עם גוראן
אל קונדור פאסה ( מספרדית – "הקונדור עובר") הוא יצירה מוזיקלית של המלחין הפרואני דניאל אלומיה רובלס, שנכתבה בשנת 1913 ומבוססת על מוסיקת אנדים מסורתית, המזוהה עם מוסיקה עממית מפרו. המילים עוסקות בחזרה של רובלס הביתה לפרו מולדתו. השיר התפרסם
עזבו אותם מביקורת. איך לכתוב ביקורת על מוסיקה צוענית שנשמעת הדבר הכי אותנטי? פותחים בטראנס ומסיימים בטראנס. טאראף המטרפים. קרקס המוסיקה בא בעירה. משהו חם עד לוהט. כבר תרגום השם של החבורה נותן את התמצית. קוראים להם "חבורת שודדים הגונים".
כשהרגאיי הרגיש מלך ושם על ראש הדראדלוק שלו כתר. אז הנה אחת התמציות של התקופה הגדולה: אוסף רגאיי בעריכת איש ג'מייקה איאן מקאן מהסוג שמחפשים בנרות. כותרת המשנה שלו – קלאסיקות רגאיי מתקופת הרוק, השנים 1975-9 ימי פריחת הפאנק ובמקביל
תדמיינו בית קפה צפון אפריקני טיפוסי, אי-שם במחוזות קזבלנקה, שלבעלים שלו קוראים מר פאוזי, הידוע במוסיקה האוריינטאלית המחברת שורשים ומוסיקה עכשווית, ראיי אלג'יראי ופאנקי. המקום הדימיוני הזה הוא הבסיס לאוסף של Algerian Rai music שמתחיל מסורתי עם Ainik בביצוע Cheikh Meftah, שב
Picture הוא אלבום הבכורה של רביעיית נייט ארק, בהובלת נגן העוד הארמני ארא דינקג'יאן ( Ara Dinkjian) , שכתב את רוב היצירות וגם מנגן קאנון, קומבוס ומנדולינה פורטוגזית. הפרשנות יוצאת הדופן של המנהיג ל"Blackbird" של הביטלס נפתחת בכלי הקשה ללא
מי זה הרומנטיקן הצרפתי הזה מההרכב שנקרא Les Escrocs שפותח את האוסף בסטייל סמבה ברזילאי רך בקטע Assedic שמחזיר אותי ל"הבאזאר הגדול" של מישל פוגן. הוי, להתענג על הרומנטיקה הזו, נגיעה של חצוצרה. איך אמרה פעם שופטת בתחרות. אני מאוהב.
המוזיקאים המומחים של ג'וג'וקה (Master Musicians of Joujouka) הם מוזיקאים סופיים מכפר זעיר בהרי הריף הדרומיים שבמרוקו. הם משמשים כנציגים של מסורת מוזיקלית בת מאות שנים. הקולקטיב הזה תועד לראשונה על ידי עיתונאים מערביים בתחילת שנות ה-50, נחשף בינלאומית על
מישהו מוכן להאזין לאלבום שכולו ערבית? ערבית לא לשכוח היא השפה הרשמית השנייה בארצנו, אבל כמה יודעים ערבית על בוריה? לכן, אני מסיר את הכובע בהתרגשות למשמע הניסיון של דודו טסה להמשיך את רוח דודו טסה והכוויתים" גם אם מדובר
