מברוק על ההעזה: בימי חורף שבהם כל שיר שני הנשלח לרדיו הוא בלדה נוגה ומהורהרת, משגרת קטלין רייטר רגיסטר גבוה, סול-פאנקי טעון, כאילו היא אומרת: בואו נמשיך מהנקודה שבה נפרדתי מכם ב – The Voice. הטקסט רזה. "בוא ותזכיר לי איך לשכוח אותך", הוא משפט שחוזר. נאמר שזו איזושהי אירוניה סרקסטית, אבל ב"כעס חזק מכאב/ ואתה ריסקת לי את הלב" מבינים על מה המהומה. לא נשלח את המילים של ניר דנן לתחרות הטקסט הטוב של השנה.
אבל כידוע ב – The Voice, השופטים מסתובבים לא בזכות טקסט. קטלין רייטר הגיע רחוק בזכות עוצמות קולה. האם זה מספיק גם להמשך? הביצוע הזה בעיבוד הפאנקי המצוחצח של סאבו וקותי עושה את העבודה. יש קול, תזמור, ביצוע Soul, מעברים, ועדיין יש תחושה של הפקת יתר מהוקצעת, עוצמות קוליות בפני עצמן, פחות זמרת שמצליחה להציג זהות אישית מפעימה. זה יגיע.

אז מחר, תעבור לה פחות או יותר חצי שנה/ ואני מנסה לנקות, ולמחוק / להביס את הקנאה
אז בוא ותזכיר לי/ איך לשכוח אותך/ בוא ותזכיר לי,/ איך לשכוח ממך…כי/ כלום לא עוזר לי,/ כלום לא עוזר לי,/ כלום לא עוזר לי לא
אז מתי אשכח אותך?‬/ אני הבטחתי לקבור את הכול / זיכרונות, מכתבים, נשיקות ושירים / מכוסים בשכבות של חול
אז בוא ותזכיר לי/ איך לשכוח אותך/ בוא ותזכיר לי,/ איך לשכוח ממך…כי/ כלום לא עוזר לי/ כלום לא עוזר לי/ כלום לא עוזר לי לא
כעס חזק מכאב/ ואתה ריסקת לי את הלב…