לאיזו חוה אלברשטיין אתם מתגעגעים? יש שיגידו – "הישנה והטובה". לא בטוח שכולם יכולים להסביר למה הם מתכוונים. יש שיגידו "העממית" ויש שיאמרו "זמרת העם" ואולי "הקברטית", אבל אחרי האזנה לעשרה שירים בדיסק החדש, נדמה שמקבלים אותה, בכל הפנים האלו. בטח "הישנה והטובה".
גם כדי להגשים את "הישנה והטובה" – יש צורך להתחדש. לא די בבחירת החומר, בכתיבה של מילים ולחנים. זמרת-יוצרת כמוה יכולה לנצח ולהיכשל על מרכיב העיבוד וההפקה המוסיקלית – שהם חלק מהיצירה. במקרה של האלבום הזה – הבחירה בתמיר מוסקט היא מרכיב מנצח. תמיר מוסקט לקח לחנים לא גדולים, והוסיף את הצבעים הנכונים כדי להעניק לנרטיבים שלה את פס הקול המשדרג. יש כאן תהליך יפה של יצירה משותפת, של שירים שנבנו עבורה. אחדים מהשירים יישמעו אולי עירומים ללא פס הקול הזה, אבל הבסיס הוא מספיק אותנטי כדי להגיד – אחד האלבומים המחלחלים, הצובטים של חוה.
כבר בשיר הפותח "אהבה" מורגש כי אינה נסחפת עם רוחות המוסיקה. משהו בביצוע הנמוך נשאר "קטן" ומסתורי, העיבוד העניק לשיר שכבה נרטיבית אפלה, כמו פסקול מסרט מתח. צליל החצוצרה הוסיף צבע יפה. מצד שני זוהי גם חוה אלברשטיין ה"מסורתית" של שירת הפולק והאידיש.
היא לוקחת את דוד אבידן של "מנת קרב" הסרקסטי אל הקברט הישן בעיבוד דיקסי-חסידי.
היא שרה בזחיחות מה על המוות בשיר "יצאתי למרפסת" – פולק סונג בעיבוד מארש לוויות, שבו בולט צליל החצוצרה.
ובהמשך – טון נמוך מדוכדך – ב"איך אצלך", היא מבטאת מועקה ממצב חדש אצל בן שיחה ("מה קרה לשמחה/ מה קרה לברק בעיניים?"). מקצב סימטרי, ועיבוד שלוקח את הקברט האפלולי.
"בלוז הלוויה" הוא ואלס איטי המלווה את הובלת המת לקברו. חוה שרה בטון של צער מפוכח, לא מתייפח "הוא היה המצפן, הוא היה המחוגים" ו"חשבנו לנצח היינו תמימים", ועדיין הטון משדר צער עמוק.
"מה את רואה" – טון סרקסטי  בשיר המנסה לבחון מציאות חיים דרך נשים צעירות. שיר מנקודת מבט בוגרת, נימה סרקסטית ("מה את רואה מה את רואה כשאת יוצאת אל הרחוב צעירה ויפה"). טון נמוך, נגיעת ג'אז והקברט האינטימי שלה.
"כרגע זה נראה לא טוב" – חוה אלברשטיין בחרה מהלך פאנקי לשיר שנשמע תגובה למצוקה קשה – בשורה על מוות קרוב – והמוצא היחיד שנותר הוא לצפות נס. "גם רופאים מנוסים מקווים לניסים". הוא בנוי בצורת "השיר המתהפך". מה שחשבת עליו עד השורה האחרונה מתברר כמוטעה. כן, גם לי השיר נשמע בקריאה ראשונה טקסט פוליטי, ואז בשורה האחרונה, מתברר כי השיר אישי. משהו קונקרטי זקוק לנס רפואי. המוסיקה – בעיבוד מודגש לבס, ג'אז רוק קופצני עם מחיאת כף ואלמנט נשיפה חגיגי, מרקידה. זו הזווית שבה אלברשטיין מתבוננת על הסיטואציה – אולי כדי להיאחז בצד של התקווה לנס, מעין – רובד מפתיע לתוכן, אפילו מיוחד.
"המראות" (יצחק פטיש- ערן ויץ) – שיר אווירה עגמומי בליווי גיטרה קלאסית – געגועים לחוויות משותפות של זוג שהתפוגגו אחרי הפרידה. זוהי חוה מאוד נוגה, שנמצאת עמוק בתוך ערגתה מבלי לנסות למצוא חן.
"לא חייב להיות מיד" (חוה אלברשטיין – ערן ויץ) צליל גיטרות חשמליות שנשמע כמו השדוז בסיקסטיז פותח מונולוג של מי שנותרה לבדה, מי שנמצאת על סף תהום נפשי, זאת שתיכנע בקלות למסכנות, שנשארה עם עצמה ושרה באירוניה – "את לבדך רק עם עצמך, ואת זה לא מעט" –המנגינה העיבוד מחזירים לעיבודי אווירה של סרטים משנות השישים.
"במילים אחרות" (חוה אלברשטיין – ערן ויץ) המשך אווירה העצבות בשיר – אחרי ש"הוא הלך". "המילים האחרות" הן המחשבות שמתרגמות אותה בנקודת הזמן הזו. מדובר באישה ש"מסתדרת" ו"ממשיכה" בעולם גדול ופתוח, אבל נסגרת בחדר שלה, שבו "אין עתיד, אין חיים, אין סיבה". סיום של טון נמוך, רחשי לב של תחושת בדידות קשה, בעיבוד מינימליסטי שמקטין את השיר.
זה קולה. זה קולה האמיתי. גם העממית-הקברטית, הישנה והטובה בנקודת החיים הזו. איך שתרצו, אבל קודם כל חוה אלברשטיין – זו שאינה ממהרת לתפוס את הרכבת האחרונה של המוסיקה, שאינה מנסה להיות "מקצוענית" מדי, אלא לתת את עצמה ביושר, מתוך אמת החיים שלה, מתוך ראייתה את עצמה.

רשימת שירים: אהבה, מנת קרב, יצאתי למרפסת, ואיך אצלך, בלוז הלוויה, מה את רואה, כרגע זה נראה לא טוב, המראות, לא חייב להיות מיד, במילים אחרות
הפקה מוסיקלית: תמיר מוסקט